עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › עמודיה שבעה

עמודיה שבעה קטז

Amudeha shivah 116 · עמודיה שבעה · free full Hebrew text

Open in the reader →

הי' לו להניח עליו יד שמאלו ולמה ימינו וכדי להבין זאת כי יש להבין מש"ה בפ' שמות ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו והפסוק הזה אין לו ביאור שזה השם קראה לו השכינה כנדרש בזוהר כל הענין של בתיה בת פרעה ע"ש וא"כ משה בלא"ה הי' לו לקראותו כן ועוד כי בשביל שהי' במים ומשיתיהו משם הי' ראוי לקראותו בשם זה אבל הענין הוא כמ"ש לעיל ששם משה הוא רומז ששרו הוא מ"יכאל ש"ר ה"גדול הרמוז בר"ת של שם מש"ה ונודע הוא כי גבריאל הוא יסודו מן האש ולכך הוא שר של אש ומיכאל הוא יסודו מים ולכך הוא שר של מים ולכך ניצול משה מן המים ובטלה אז גזירת יאור כי שרו של אדם הוא מצילו בכל מה דאפשר ומתפלל עליו וכל שכן בדבר שיש לו שליטה עליו ולפי ששרו הוא של מים ומושל על המים לפיכך כאשר הושלך תוך היאור ניצול ממנו ונ"ל שמש"ה ותקרא לו משה השכינה קרא לו שם משה שהוא ר"ת מ"יכאל ש"ר ה"גדול וקשה מה שייכות יש לו עם מיכאל שיהא שמו רמוז בשמו ואומר הכתוב כי מן המים משיתיהו שניצול בגזירת היאור וכל זה הוא בשביל שמיכאל הוא שרו של משה ולכך שם שרו נרמז בשמו ומעתה אל יקשה בעיניך איך הים שהוא נברא בגימ"ל והוא גדול ממשה שנברא ביום ו' וברח מפניו כי אחרי שמשה שרו הוא מיכאל שר הגדול של מים המושל עליהם ואדם בעולם הזה הוא מושל ושולט למטה בכל מה ששרו מושל למעלה כמשרז"ל אין אדם יושב בישיבה של מטה עד ששרו תחילה יושב בישיבה של מעלה וכדין הי' שיקרעו לפני משה אבל הים שלא רצה להקרע לא ידע זאת עד שראה שהקב"ה הניח יד ימינו עליו והטעם הוא כמ"ש בס' הבהיר המים הם תלוים ביד ימינו של הקב"ה והאש בזרוע שמאלו ולכך מיכאל שהוא שר של מים הוא בימינו של הקב"ה וגבריאל שר של אש בשמאלו של הקב"ה וכמו שאמר הקליר במנחה דיו"כ מיכאל מימין מהלל וגבריאל משמאל ממלל ולפיכך כאשר ראה הקב"ה טענת הים שחושב שמשה הוא כשאר הנבראים אשר עיקר יסודם מעפר ולא ממים ולכך אינו רוצה להקרע מפניו לכך הניח עליו יד ימינו דווקא להראות שהוא תלוי בימינו שלו אשר שם מיכאל שר של מים השולט על המים ולפיכך מיד כאשר ראה הים זאת מיד ברח ולא עכב ר"ל שלא עכב בטענתו הראשונה כי ראה שאין טענתו טענה שהרי בזה ראה כי משה גדול מהם ושולט עליהם ומיד ברח. מאמר החמישי השייך לעניינינו והוא מדרש, אבכיר הובא בילקוט פ' וישב וז"ל ולא שמע אליה אמר ר' שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אל תגע בה ואם אתה נוגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם שנא' ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל עכ"ל. והנה מאמר זה הוא תמוה שהרי כמה יוסף איכא בשוקא של זונות והעולם הוא כתיקונו הולך ושוטים המקלקלים עתידים ליתן הדין ומה ראה הקב"ה עתה להחריב העולם בשבילו ועוד מה היה לו ליטול אבן שתיה להשליכו ולהחריב העולם הרי במאמר נבראו ובמאמר הי' להחריבם אבל ביאור הענין הוא למי שבא בסוד ה' ויודע מקום שורש יוסף שהוא צדיק יסוד עולם והיא הנקרא אבן שתיה שהעולם עליו עומד ודאי כאשר בא יוסף לפגמו ראוי היה להשחית מקורו ויסודו ובודאי הי' העולם חרוב ושמם ולכך הוצרך ליקח דוקא אבן שתיה להראות לו מקורו ויסודו ועד היכן הי' פגמו מגיע והענין יותר בביאור דע כי שת בן אדם הראשון הי' ראוי להקרא שי"ת ביו"ד ואותו היוד היא נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם כמ"ש בזהר פרשת בראשית עמוד קנ"ט ואח"כ פרחה היוד מיני' דאיהו אבן שתיה ובזה חטא יוסף שבקש לשכוב עם אשת אדוניו ויצאו ממנו יו"ד טיפין קרי דרך עשרה אצבעותיו ואם היו אותה י' טיפות באים ח"ו בתוך אותה הזונה הי' העולם חרוב כי מאותה יו"ד הושתת העולם כמה שאמר באריכות שם ולכך נראה לי שנטל הקב"ה אבן שתיה ואמר אם אתה נוגע בה הריני משליכו ואחריב העולם ר"ל הריני משליכו מן הקדושה בתוך אותה זונה ע"י חטאך ואז בודאי יחרב העולם. ועתה המעיין יש לידע מה