עמודיה שבעה קיב

הדבר ויש עוד בזה הרבה ספיקות ויבוארו כולם מתוך ביאורינו רק תחילה אודיעך דרך של מאמר הזה איך ומה הוא וזה דרכו כי שלמה בא כמתמיה תמיה גדולה ונפלאה על משה שנמצא אצלו חמשה שינויים שלא מצינו בשום אדם בעולם. חדא שעלה אל אלהים ילוד אשה שלא הי' זה בשום אדם ואע"ג שגם אליהו וחנוך עלו כבר תירצנו קושיא זו לעיל בעמוד הזה. ושינוי הב' שהיה במשה מה שלא הי' בשום אדם שירד מן ההר אל העם לא הי' התמי' על הירידה מן השמים דודאי אם הי' באפשר לעלות למרום כל שכן שאפשר לירד אח"כ אלא שגדלה התמיה שירד תכף מן ההר אל העם כמו שאמר בילקוט פרשת יתרו וז"ל וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הי' משה פונה לעסקו ולא הי' יורד לתוך ביתו אלא מן ההר אל העם עכ"ל וכן פירש רש"י בחומש והטעם כי ירידה זו היתה לומר לישראל שיפרשו מן האשה והוצרך משה לפרוש מאשתו מקל וחומר כמו שאמרו רבינו זכרונם לברכה שם שלמד משה קל וחומר מה אם ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא שעה אחת קבע להם זמן היו נכונים לשלשת ימים אני שכל שעה ושעה מדברת השכינה עמי על אחת כמה וכמה והסכים הקב"ה עמו וכו' ותכף בשמעו משה הזאת מיד למד הקל וחומר לפרוש מאשתו ולכך אומר הכתוב וירד משה מן ההר תיכף אל העם ולא ירד תוך ביתו לאשתו כי הדין הי' נותן לפרוש מאשה והי' שלמה מתמיה על הירידה זו שנשתנה משה בזה מכל שאר מיני אדם שמוטל עליהן המצות ואסורים לפרוש מנשותיהם לעולם וכמו שאמר בזוהר סוף פרשת נשא שמיכאל גם כן היה מתמיה על זה ושאל את הקב"ה למה הוא מצוה את משה לפרוש מאשה יותר משאר בני אדם ע"ש בהאריכות. ושינוי הג' שהיה בו במשה מה שלא נמצא בשאר בני אדם כי איתא בזוהר תחלת פרשת יתרו שהאדם בתפילתו צריך להגבי' ידיו לעילא שיהיו כפיו פרושות השמים עכ"ל ונודע הוא כי האדם אשר שפך דם בידו אסור לפרוש כפיו בתפילה ואם פירש אינו נענה בתפילתו כי אין קטיגור נעשה סניגור וכמו שאמר הפסוק ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו ולמדו מזה רז"ל שכהן ההורג הנפש אסור לפרוש כפיו והי' שלמה מתמי' על משה ששפך דם המצרי ואיך פרש כפיו בתפילה בצאתו העיר והקב"ה עשה רצונו ונענה אז בתפילתו. אבל דע שאין הענין הזה אלא בזמן ששפיכ' דם מצרי הי' שלא כדין כי הכתוב אומר ידיכם דמים מלאו פי' מלת דמים הוא שהוא חייב באותן דמים אבל ההורג כדין ודאי אין בזה פגם לפרוש כפיו שהרי לא נתכהן פנחס עה שהרג את זמרי ואם לא כן ודאי אם היה פנחס כבר כהן היה ראוי להורידו מכהונתו ואיך אדרבה נתנו לו כהונה אחר זה אלא צריך לפרש שהיה כדין לא נפגם בזה לכהונה להיות נושא כפיו. ושינוי הד' שהיה במשה שעל ידו נקרע הים ונס לעשות רצונו כעבד לרבו זה לא היה אפשר לעשות על ידי אדם אחר כי אין זה מדרך העולם שיהיה הים שהוא גדול בבריאתו ביום ג' יהא נכנע לפני האדם הקטן ממנו שנברא ביום ששי כמו שאמר בהאריכות בדברינו שזה היה הוויכוח בין משה והים בקריעת ים סוף ואפ"ה אחר כך ברח ולמה הי' כך. שינוי הה' שהי' בו שהקים כל אפסי ארץ שע"י נעשה המשכן והקים כל עולם עמו ולמה הי' הוא יותר מוכן לכך משאר בני אדם לפיכך אמר שלמה בלשון תמיה עי עלה וירד מי אסף מי צרר מי הקים ר"ל מי הי' בכל הנבראים במעלות ובמדריגות אלו כמשה ובא התשובה על חמשה התמיהות אלו מה שמו ומה שם בנו כי תדע ר"ל אם תרצה אתה לידע טעם לחמשה תמיהות האלה צריך אתה לידע מה שמו ומה שם בנו האחד הנקרא אליעזר ולא שתדע פשוטו שמו ושם הנ"ל דודאי הכל יודעין שהוא נקרא בשמו משה ובנו בשם אליעזר אלא ה"ק מה שמו ומה שם בנו ר"ל מה ענין של שמו שנקרא דוקא בשם משה ולא שם אחר ובודאי הי' הדבר מאת ה' שיקרא כן כנ"ל בעמוד הזה שקריאת שם האדם הוא מהקב"ה שמזדמן בפה אביו ואמו לקראו כך וכך ובודאי שם משה מורה על איזה טעמים כי