עמוד העבודה עו

וז"ל ז"א נק' עשיר מפני שיש לו כסף רב מהחסדים עכ"ל. והנה לדבריו למה נק' נוק' דז"א דלה וענ' הלא יש לה זהב רב מהגבורות ויותר היה נרא' לומר טעם אחר כי לפי שהמלכות נק' דלה ועני' בעבור דלית לה מגרמה כלום אלא מקבלת מן ז"א בעלה לכן ראוי שיהיה הוא נק' עשיר בעבור שהוא אין צריך לה. אמנם נלע"ד טעם אחר למה נק' הוא עשיר כי הנה ידוע ענין קטרוג הלבנה שאמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד והיתה חפצה להיות לה אור גדול יותר ממנו הרי שרדפה אחר המותרות ולא היתה שמחה בחלקה ובעבור כן נתמעט אורה והוא נשאר באורו שלא רדף אחר המותרת והיה שמח בחלקו לכן לא נתמעט אורו וז"ש איזהו עשיר השמח בחלקו פי' הז"א לא טען כמו שהיא טענה אלא היה שמח בחלקו לכך נשאר בעשרו. והנה במה שאדם עשיר משפיע שפע לעני בפרוטה שנותן לו מתעורר ממילא שעשיר דלעילא שהוא ז"א ישפיע לעני דלעילא שהיא ניק' דז"א שהיא דלה ועני' דלית לה מגרמה כלום:

קסג והנה ארז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהי' חסד ואמת מן ינצרוהו שאמ' דוד רבש"ע למה לא יהיו הכל עשירים ולא יתפרנסו זה מזה אמר לו הקב"ה א"כ חסד ואמת מן ינצרוה מי יקיים מצות צדקה והנה שאלת דוד אינה מיושבת היטיב על לשון ישב עולם לפני אלהים ונלע"ד כי הנה לכאורה קשה הלא זה העני עיניו תלויים למתנת העשיר ואם העשיר יתן לעני הרבה יהיו לו פרנסה במלוי ואם יתן לו מעט יתפרנס העני בצמצום והלא ארז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד יוה"כ ולמה יגרע זה העני מלהיו פרנסתו קצובה בפנקסו ית' אבל הענין הוא באמת כי גם העני קצובה פרנסתו בפנקסו ית' אלא שהקב"ה אינו מיסר מעות קצבת העני לעני עצמו אלא מוסר מעות קצבת העני לעשיר כדי שיתקיים על ידם מצית צדקה בעילם אלא שהעשיר והעני שניהם עניים בדעת שאינם יודעים ענין זה ושניהם הם טועים כי העשיר אינו חישב שנותן לעני ממעות העני עצמו אלא שחישב שנותן לו משלו וגם העני חושב כן שסובר שנוטל מן העשיר מעות העשיר ולא מעות עצמו והנה אם העשיר הוא כילי וקמצן ואינו רוצה לתת צדקה לעני נוטל הקב"ה מעות קצבת העני מן העשיר ונותן הקב"ה מעות קצבת העני לעני עצמו וזש"ה לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וקרא עליך אל ה' שאינך נותן לו צדקה היה בך חטא וחטא הוא מלשון חסרון כלומר יהי' יך חסרון כלומר שהקב"ה יחסר ממך מעות קצבת העני שבידך ויתן לעני עצמו מידו הרחבה ולא על ידי העשיר וזה שאנו אומרים בברכת המזון ואל תצריכני ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם פי' כי כולם ניזונים מאוצר של הקב"ה אך העני אינו ניזון מידו הרחבה בעצמו אלא ע"י אמצעי שהוא העשיר ואנו מתפללים שלא יפרנס אותנו ע"י אמצעים כ"א מידו הרחבה וז"ש דוד רבש"ע ישב עולם לפני אלהים כלומר שכל העולם כולו יתפרנסו מן האלהי' בעצמו ולא ע"י אמצעים והשיבו לו א"כ היאך יתקיים מצות צדקה בעילם וע"י מצות צדקה מתעורר ז"א להשפיע במלכות

קסד ונלע"ד שזהו הרמז שמש בשבת צדקה לעניים כי הז"א נק' שמש והמלכות נק' שבת וזהו שמש בשבת כלו' שמתייחדי' קב"ה ושכינתיה זה בזה וזהו ע"י צדקה לעניים מתעורר כמו כן הדוגמא דלעילא שישפיע ז"א שפע במלכות שהוא ענין היחוד. והנה ידוע הדין שבגמ' שהבעל חייב במזונות אשתו והקב"ה מוסר מעות קצבת האשה לבעל ולכאורה קשה למה לא ימסור הקב"ה מעות קצבת האשה ליד האש' עצמה ותפרנס היא את עצמה אבל הענין הוא בשביל תיקון דוגמא דלעילא כמו שהבעל זן את אשתו כמו כן משפיע קב"ה לשכינה מזין הרוחני דלעילא וכן כשאדם הולך לנחם אבלים מתקן ג"כ הדוגמא למעלה שהשכינה שהיא מתאבלת על גלות ישראל ועל חורבן בית המקדש תתנחם ע"י ז"א בעלה וכן כל המצות יש להם דוגמא ושורש למעלה

קסה וכל העשיות הגשמיות שלנו הם בעצמם אינם עיקר הכוונה והתכלית אלא עיקר הכוונה שלהם הוא במה שמתקן דוגמתם למעלה והתיקון שלמעלה הוא הוא עיקר הכוונה והתכלי' האמיתי והעשיות הגשמיות שלנו אינם אלא כלים לפעול ע"י הכלים הגשמיים שלנו פעולות נוראות למעלה ברוחניים דהיינו עליית הספירות ויחידם זה בזה. והנה ידוע דכל כלי תשמיש הם טפלים לנגד התכלית הנמשך מן הכלים וזה שאמרו רז"ל וכי מה איכפת ליה לקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף כלומר שהם אינם עיקר התכלית אלא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שהיו מצורפים ומלובנים מזוהמת נשמתם ע"י המצות

קסו וכן ענין טבילת הטמא במקוה הוא ג"כ בדרך דוגמא דבאמת אין המים הגשמיים שבמקוה מגרשים את הטומאה מן האדם אלא בהיות האדם טובל ורוחץ את גופו במים הגשמיים שבעוה"ז גם נשמתו למעל' טובלת ורוחצת במים קדושי' הרוחניים שלמעלה נטהרת מטומאתי' וגלולי' הרוחניים כי כמו שיש רחיצה גשמיית כמו כן יש רחיצה רוחניית כמ"ש הכתוב רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שבודאי לא כיוון הנביא לרחיצה הגשמיית כ"א לרחיצה הרוחניית של הנשמה דהיינו שינקו את עצמן ממדות המגונות כמו הגאוה והאכזריות והעצלות ותאוות הגופניות וקורא הנביא את הענין הזה בשם רחיצה מפני שכשם שהרחיצה הגשמיית מנקה בגד גשמי מלכלוך גשמי שיש עליו מרפש וטיט נמצא ע"י רחיצתו את הבגד הגשמי במים הגשמיים מגיע נקיון גשמי לבגד שהטיט והרפש מסתלקים מן הבגד כמו כן הנקיון הרוחני