עמוד העבודה נה

מוכרח אני לירד ממדריגת הקדומה למדרגה הנמוכה שהיא דרגא דדינא וכשישראל עושין מצות גורמין הארה גדולה למעלה שהספירות משתנים למעליותא שעולים למדרגה חשובה יותר ממה שהיו מקדם: קיח וזהו כוונת רז"ל הצדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר ר"ל שמדה"ד נתהפך לעצם אחר יותר חשוב כי עולה להיות במדרגת מדה"ר ומה שהיה מקודם מדה"ר מתעלה עוד יותר ויותר לרחמים עמוקים ועצומים מאוד ורשעים מהפכים מדה"ר למדה"ד שמדה"ר נתהפך. לעצם אחר שמה שהיה בתחלה מדה"ר נתהפך ונעשה מדה"ד והרי הוא ירידה אצלו ומה שהיה בתחלה מדה"ד יורד עוד יותר למטה ונעשה דין עצום מאוד ובזה יובנו כמה פסוקים האחד מה שאמר הכתוב והפכתי אבלם לששון ועוד אומר הכתוב הפכת מספדי למחול לי ועוד אימר הכתוב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה דקשה דיקדוק עצום איך שייך לשון היפוך מקללה לברכה אם הקללה הוסרה ממנו ובאה במקומה הברכה דלשון היפוך משמע שהקללה עצמ' נעשה ברכה והלא באמת אין הדבר כן אלא שהקללה הוסרה ובאה תחתי' ברכה והרי הוא דבר חדש וענין אחר לגמרי וכן קשה ג"כ כזה גבי הפכתי אבלם לששון וגבי הפכת מספדי למחול לי ולפי מ"ש ניחא כי בתחלה בעונותיו התעוררו עליו דינים ואח"כ בעשותו תשובה מהפך מדה"ד למדה"ר נמצא מאותו מקור שמתחלה באו אליו קללות משם עתה נתהפך אותו המקור למדה"ר ובאים לאדם ע"י המקור ההוא ברכות נמצא שמקור הקללות עצמו נתהפך להיות מקור הברכה וכן מקור האבל נתהפך לששון ומקור המספד נתהפך למחול

קיט ואם תשאל ותאמר איך מייחס הכתוב ההיפוך הנ"ל לבורא ית' באמרו ויהפוך ה' אלהיך לך הלא אנו בעצמינו ובבחירתינו עושים כן כי בבחירתינו במעשים טובים אנו בעצמנו מהפכים מדה"ד למדה"ר ובהיפוך ח"ו בהיפוך. הענין הוא כן אמת הדבר שבבחירתינו הכל תלוי אבל עיקר בחירתינו הוא נתונה לנו מהבורא ית' שהוא מסר הבחירה בידינו שתהיה אצלינו ככלי אומנות להפך מדה"ד למדה"ר בעשותינו רצונו ית' ולהפך ח"ו מדה"ר למדה"ד ע"י עשות היפוך רצונו ית' כמ"ש הרמ"ע בספר פלח הרמון בשער י"ח שהוא שער מיעוט הירח דף נ"א ע"ב בד"ה אלא וכו' וז"ל אלא ודאי מתנה טובה מבית גנזיו של ממ"ה הקב"ה ניתנה לנו הבחירה כדי שנזכה למעט את תאותינו לרצונו ונהיה נכנעים אל החכמה העליונה כי הכל עבדי' וממנה החיים והטוב והיא המכרזת ובחרת בחיים עכ"ל וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דקשה בשלמא גבי ברכה שייך לשון נותן שהיא מתנה וחשובה אבל גבי קללה היאך שייך לשון נותן אבל הכוונה היא על כללות ועיקר הבחירה שנמשכת ממנה ברכה וקללה היא מתנה חשובה אצלינו ולא קאי מלת נותן על הברכה עצמה או על הקללה עצמה דא"כ היאך אומר לשון היה נותן ואימר וקללה בוא"ו דמכל אלה הלשונות משמע שמניח לפניהם בזמן אחד הברכה והקללה ובאמת דבר נמנע היא כי לא יתחברו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד כי אם ברכה יש כאן אין קללה והאיך אומר אנכי נותן לפניכם היום היום דוקא ברכה וקללה אבל באמת מלת נותן קאי על מקיר הברכה והקללה ומסר בידיהם אור העליון שהוא עד"מ כדמות היולי שהוא דבר אחד פשוט ויכול הוא להתהפך לכמה גוונין אם יעשו טוב יאיר או' העליון מאוד ויכונה בשם מדה"ר ובאם לאו ח"ו יגרמו שיתהפך למדה"ד ח"ו נמצא שמקור הברכה והקלל' אינם שנים שיהי' מקור הברכה לחוד ומקו' הקלל' לחוד אלא מקור ומעיין אחד היא רק השינוי הוא תלוי במעש' בני אדם וזש"ה את הברכה אשר תשמעו כמו אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו נמצא ההפכות אור העליון מרחמים לדין ומדין לרחמים תלוי במעשיכם ואין נמשך מזה שנוי באור העליון כלל כי הוא אחדות פשוט ומ"ש הכתוב אשר תשמעו ולא אם תשמעו מפני שהכתוב מייעצנו לטובה שנשמע אל המצות וכמ"ש הכתוב ובחרת בחיים

קכ והואיל ואתא לידן הפסוקים הנ"ל בענין היפוך מספד למחול ואבל לששון וקללה לברכה נתרץ הדקדוק הנ"ל בפסוקים אלו עוד בשני דרכים נכונים וישרים ונקדים מאמר רז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכ' לישראל אלא השלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום והנה הדברים הללו אין להם תפיסה והבנה כלל אבל הענין הוא כן כי הנה בעונותינו הרבים נתגברה קנאה ושנאה בבני אדם עד שאם ישפיע הבורא טובה כלליית בעולם כמו שובע ועושר וזול יהיה עין כל אדם צרה בחבירו עד"מ ראובן ושמעון ששונאים זה לזה מאוד ממילא שניהם אין חפיצים שיהיה שובע בעולם ראובן אינו חפץ בשובע כדי ששמעון ירעב ללחם ואע"פ] שגם הוא ירעב ג"כ לסבת השנאה העצומה שביניהם יקבל על עצמו הרעב וחושב תמות נפשי עם פלשתים ואומר גם לי גם לו לא יהיה ואף שאם יהיה שובע בעולם ישבע גם הוא אינו נוח לו שמחמת ששמעון ג"כ ישבע לא יערב לראובן ולא יבושם לחמו ומר הוא לו טעם הלחם שאוכל בראותו שגם שמעון אוכל להם משא"כ אם רעב בעולם אז מתוק הוא לראובן הרעב מחמת שמחתו ששמעון ג"כ הוא רעב וזה הוא עיקר חיותו וקיום גופו ברעב מחמת הנאתו שרואה ששמעון ג"כ הוא רעב ושנאתו את שמעון היא יותר גדולה מאהבתו את עצמו נמצא אע"פ ששובע בעולם היא ברכה בעולם מ"מ אצל ראובן קללה תחשב לו דהלא הוא חפץ יותר ברעב מבשובע ונהפוך הוא אצלו שהשובע היא קללה אצלו והרעב היא אצלו לרוב שנאתו את שמעון נמצא מי גרם שלא יוכל ראובן לקבל הטובה ההיא שנאתו הגדולה את שמעון