עמוד העבודה שנד

וכשיחרד מחמת קושייתו ותמיהתו על ההבדל שבינו ובין הצדיק ורע לו בודאי יחזור בתשובה ואם כן הקושיא הוא מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו כלומר אם נמצא בעולם צדיק ורע לו הרי אז ראוי שלא ימצא רשע וטוב לו כי על ידי תמיהת הרשע על יסורי הצדיק ועל עשרו וכבוד עצמו הרי אז ראוי שיחזור בתשובה ואם כן לא ימצא כלל רשע וטוב לו כי מחמת שטוב לו יחרד מאוד ויחזור בתשובה אבל אם לא היה נמצא צדיק ורע לו בעולם אזי לא היה מקום תמיהה לרשע וטוב לו וזהו הקושיא מפני מה ימצאו אלו השנים ביחד בעולם ועוד נראה לפי עניות דעתי לפרש עם מה ששמעתי לפרש על דרך מליצה והשבות אל לבבך כי השם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על פי מה שכתוב בחובת הלבבות שלעולם יקנא אדם את אחרים במילי דשמיא כלומר אם האדם יחזיק את עצמו לצדיק יסתכל את מי שהוא צדיק יותר ממנו ויקנא בו להיות כמוהו ובעניני עולם הזה יסתכל במי שהוא למטה ממנו כלומר אם יאמר אדם אני עני ואביון מחוסר לחם יסתכל במי שהוא יותר עני ממנו ויתנחם בזה וזהו בשמים כלומר במילי דשמיא יסתכל במי שהוא ממעל ממנו ועל הארץ דהיינו בטובות עולם הזה יסתכל במי שהוא מתחת ממנו עד כאן שמעתי והנה על שי מה שכתבתי למעלה נראה לי לפרש המשך הכתוב כך והשבות אל לבבך כי הוי' שהוא מדת הרחמים הוא האלהים שהוא מדת הדין כלומר הרשע וטוב לו חושב שהקב"ה מתנהג עמו במדת הרחמים ובאמת אין זה מדת הרחמים אלא מדת הדין כי כוונתו ית' לשלם לשונאיו על פניו להאבידו והראיה על זה כי יבחין היטיב וימצא איש אחד שהוא בשמים ממעל כלומר במילי דשמיא הוא, ממעל כלומר שהוא יותר טוב ממנו ועכ"ז אותו האיש הוא על הארץ מתחת כלומר בעניני העולם הזה הוא מתחת ולמה יהיה כן אלא ודאי שמשלם לשונאיו על פניו להאבידו ואם כן תדע מכאן כי הוי' הוא האלהים כי מה שאתה חושב שהוא ית' מתנהג עמך במדת הדין טועה אתה כי באמת זהו זהו מדת הדין

בשבח של ידיד נפש הנזכר בשער ציון כתוב שם יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם הכוונה יערב לאדם ידידותיך שאתה אוהב אותו תהא אותה האהבה עריבה ומתיקה יותר מנופת צוף וכל טעם אפילו מטעם עולם הבא שהאדם עתיד להתענג בו לעתיד לבא שבודאי היא מתוקה מאוד מאוד תהא אהבתך אותו יותר עריבה ומתוקה בעיניו עד שלא יעבוד אותך בעבור קבול פרס לעולם הבא אך יעבוד אותך חלף אהבתך אותו שהאהבה שבלב תהא יותר חשובה בעיניו מכל חיי העולם הבא ולא יחוש לחיי עולם הבא כלל נגד העריבות והמתיקות של אהבתך אותו. ויתכן עוד לפרש יערב לו ידידותיך מנופת וכו' לומר שיערב לו האהבה שהוא אוהב אותך מכל טעם אפילו מטעם העולם הבא והכוונה בשעה שיעלה זכרון אהבתך אותו על נבו וממילא יתחייב לאהוב אותך גם כן תהא אהבתו אותך מתוקה ועריבה מאוד יותר מכל טעם העולם הבא עד שלא יעבוד אותך בשביל קיבול פרס כי אם מאהבתו אותך בלבד והנה נאמר באבות אנטיגנוס איש סוכו אמר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ובתוספות יום טוב מביא נוסחא אחרת וגם החסיד ר' יוסף יעבץ בפירושו למס' אבות מביא גם כן נוסחא זאת אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס והנוסחא הזאת היא צודקת יותר דאי כנוסחא המפורסמת שלא על מנת לקבל פרס אם כן בבא דסיפא מיותרת לגמרי דממילא שמעינן ההיפוך מבבא דרישא דמכלל לאו נשמע הן אבל לפי נוסחא בעל תוספות יום טוב משמעינן בסיפא ענין גדול יותר מה דלא שמעינן מרישא אבל באמת נוסחא על מנת שלא לקבל פרס צריך לפרש וכן כתב בתוספות יום טוב עצמו והנוסחא ההוא קשה להולמה והניחה בצריך עיון ונראה לפי עניות דעתי בעזרת הש"י לפרש כך כי הנה היה מקום לפרש מה שהזהיר התנא שלא יעבוד על מנת לקבל פרס הטעם הוא אין צורך לו לכוין בעבודתו בשביל עולם הבא כי בוטח הוא בו יתברך שישלם לו שכרו משלם כנאמר באבות ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ולכך ראוי שישלח ממחשבתו ענין קבול שכר על עבודתו כי מילתא דלא צריכה היא ומה לו בחנם להטריח מחשבתו בענין קבול שכרו הלא יותר טוב במקום ציור קבול שכרו במחשבתו יצוייר במחשבתו אהבתו אותו. יתברך נמצא לפי הטעם הזה הכוונה היא שלא למאוס בשכר עולם הבא אלא שלא יעבוד על מנת כן ואינו צריך לכוין לזה בעבודתו כי סוף הכבוד לבא בודאי ויותר מקבל שכר כשאינו עובד בשביל שכר אבל מי שעובד בשביל שכר אין לו כל כך שכר ולפעמים יטעה בעצמו ולש ירגיש בטעותו על דרך משל כשישמע אדם מן החכמים שמי שעובד בשביל שכר אין לו כל כך שכר כמי שעובד שלא לקבל שכר יחשוב בעצמו יותר טוב לי לעבוד לא בשביל שכר שאז יהיה שכרו גדול יותר משאם אעבוד בשביל שכר נמצא סוף סוף כוונת עבודתו בשביל שכר