עמוד העבודה שלט

עכור ומסך מבדיל בפני ההשגה. וכל השגת הנבוא' אינה דרך מסך מבדיל לפי שהנשמ' מתפשט' מן הגוף וגוף הנביא נופל מושכב לארץ ואומר אני ע"ד הלציי משחרב בית המקדש ניתנה שם נבואה לשוטים כי השוטה אומר על החכם שהוא נביא ואינו חכם מחמת שאינו יכול להשיג חכמת החכם

אבל אכתוב עצה נכונה איך להוציא כסיל כזה ממחשבותיו ומדתו הגרועה שאינו רוצה לתלות בחסרון דעתו. אומר אני כשנדע היטב סיבת חליו מהיכן צומח חליו אז נוכל לידע רפואתו. והנה סיבת מדה הגרועה של מי שאינו רוצה לתלות בחסרון ידיעתו הוא לפי שאינו יודע שבענין החכמה יש מדריגות רבות לאין מספר וחושב שחכמתו היא מדריגה אחרונה של כל החכמה הנמצאת בעולם ויותר מחכמתו אין נמצא עוד חכמה בעולם. ובחכמתו נסתיימה מציאת החכמה בעולם ומפני כן אינו יכול לתלות בחסרון ידיעתו וכשנהיה מראין לו שהחכמה לא נסתיימה ואין לה סוף שוב יתלה מעתה בחסרון ידיעתו. הנה כתוב הדר הוא מלפנו מבהמת הארץ ומעוף השמים יחכמנו. הנה אנו רואים שלבהמה יש לה מעט שכל ובינה לצורך הנהגתה. כי כשתרעב תבקש חציר ואם תצמא תלך לשתות ואם ירימו עליה מקל תברח ומ"מ אין לה שכל להבין קושי' הגמרא קושית התו' כי הבנת קושית הגמרא תלוי בשכל אנושי והיא אין רק שכל בהמיי ולא שכל אנושי ואף כשנסביר לה מאוד מאוד לא תבין מאומה כי ההבדל שבין השגה בהמיי' להשג' אנושיי' הוא הבדל מופלא ומופלג מאוד. והנה אף מי שהוא כסיל שאינו רוצה לתלות לעולם בחסרון ידיעתו לא יכחיש שהשג' בהמיי' היא נמוכה מאוד ממדריגה השגה אנושיית ולא יכחיש ג"כ שהבהמ' אינה משגת שיש מציאה השגה בעולם למעל' ההשגת' כי אילו היתה משגת זאת לא היתה בהמה ומפני שהיא בהמה חושב' שאין חכמה בעולם למעל' מחכמת'. והנה מי שאינו רוצה לתלות בחסרון ידיעתו ידע בעצמו איך שהשגתו גבוה הרבה מהשג' הבהמה ומה שהבהמה חושב' שאין השגה בעולם למעלה מהשגת' טועה היא בעצמה נמצא אף שהדבר ברור לו כשמש איך שהבהמ' טועה בעצמה בחשבה זאת ומי מביאה לידי טעות זה הוי אומר מיעוט השגתה גרם לה לחשוב כן כמו כן נאמר ונשיב לאיש הזה שאינו רוצה לתלות בחסרון ידיעתו שהוא ג"כ טועה בעצמו בחשבו כי אין בעול' מעלה מהשגתו וזש"ה מלפנו מבהמת הארץ כלומר מלפנו חכמ' איך לתלות בחסרון דעת שזו היא יסוד כל הלימודים וכל החכמות הנה מלפנו בזה הבורא מ' מבהמ' הארץ שאנו יודעים שטועים הם בעצמם כמו כן נבין שמי שאינו רוצה לתלות בחסרון ידיעתו טועה הוא בעצמו והנה דהע"ה אמר חשבתי דרכי אשיבה רגלי אל עדותיך. והנה הכתוב הזה אין לו תפיסה ברורה, ונלע"ד ליישב בעזה"י הנה ידוע שאדם צופה ומביט למרחוק יותר מן הבהמה כי האדם הולך בקומה זקופה ועיניו הם למעלה במרום גופו והבהמה הולכות כפופה ועאכ"ו כשאדם רוכב על הבהמה יבול לראות עוד יותר למרחוק משהוא עומד על רגליו מפני שאז עינו גבוהים עוד יותר מן הארץ. והנה לפעמים יקרה כשירכב האדם על הסוס ויבוא לדרך המתפצל לשני דרכים ודרך א' מהשני דרכים הוא בתחלתו מעט דרך סלולה וישר בלי רפש וטיט אלא יבש וחרב בלי שום לחלוחית ואח"כ יש שיעור מהלך רב בדרך ההוא עקום מאוד והרבה רפש וטיט. והדרך השני מהשני דרכים הוא להיפוך בתחלתו הוא עקום ורפש וטיט ואח"כ הוא ישר וסלול בלי רפש וטיט והנה הסוס שאינו רואה למרחוק ואינו מביט אלא מה שלפניו בוחר לילך בדרך שהוא ישר מתחילתו. אך האדם הרוכב עליו מטה את הסוס בע"כ במתג ורסן לאותו הדרך שמתחלתו רפש וטיט מפני שרואה למרחוק איך אח"כ יהיה לו מהלוך רב לילך בדרך סלולה והסוס חושב בעצמו אוי לי שנמסרתי לידי כסיל שאינו רוצה לילך בדרך סלולה והוא מושך אותי לילך ברפש וטיט. ואף כשיגיע הסוס אח"כ למקום ישר בלי רפש וטיט אינו יכול לדון את האדם הרוכב עליו לכף זכות לומר מ"מ הדין עם האדם הרוכב עלי ומה שמשך אותי לילך בתוך רפש וטיט לפי שצופה למרחוק יותר ממני איך שאח"כ הוא שיעור מהלך רב ישר בלי רפש וטיט ודאי אינו יכול לדונו לכף זכות מפני שהשגה כזאת היא השגה אנושיי' לא השגה בהמיית ועוד מאחר שהבהמה יש לה ראיה נמוכה אינה יודעת כלל שיש בעולם ראיה גבוהה יותר ממנה לשתדין את בעליה שהוא ראה יושר הדרך וטובו למרחוק יותר ממנה. והנה דוגמא הזאת ממש הוא ענין עוה"ז ועו"הב כי דרך עוה"ב הוא מתחלתו מעט לא טוב דהיינו עסק הסיגופים ותעניות ולאכול פת חריבה במלח ולשתות מים במשורה ולהתמיד בתורה יומם ולילה ובמעט שינה וביתר דברים המנויים במ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם כמו מיעוט שחוק וקבל' היסורין וכו' והנה אמת הוא שבתחלת דרך עוה"ב הוא מעט לא טוב אבל אח"כ הוא טוב מאוד ולא זמן קצר הוא משך טובות עוה"ב אלא ולעולמי עולמים. ועוה"ז הוא להיפוך בתחלה הוא טוב דהיינו אכילת מעדנים תרנגולת פטומה וברבורים אבוסים ויין ישן ולישן הרבה ולטייל ולרדוף אחר כל מיני שחוק ורבוי תשמיש אבל לבסוף נופל בשוחה עמוקה ולא זו שמרגיש מרירות יסורי גיהנם אלא אף בעוה"ז קודם מותו יש לו צער מר

והנה פרשתי פסוק אחד והוא קצת ע"ד הלצה הנה נאמר בפ' האזינו זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך הנה ארז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת עליהן זקני ע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מיטרפ' עליה'. ופי' הר"ן בדרשותיו במאמר הזה