עמוד העבודה שלז

אמונת הבחירה והמשל בזה הנה יש א שתי אנשים א' ראובן והב' שמעין והנה ראובן הוא צדיק ושמעון הוא רשע והנה ודאי ידע הקב"ה אף קודם שנולדו ראובן ושמעון שראובן יהיה צדיק ושמעון יהי' רשע וא"כ ראובן מוכרח להיות צדיק ושמעון מוכרח להיו' רשע כאשר גזרה ידיעתו ית' מקודם וכ' הרמב"ם ע"ז זהו שאמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי כי כמו שאין להשיג מהותו ית' כן אין להשיג ידיעתו כי הוא וידיעתו אחד הוא כי עצמותו הוא ידיעתו וידיעתו הוא עצמותו ואין אנו יכולין לידע היאך סגנון ידיעתו דאין ידיעתינו כידיעתו כי אנו ודעתנו שנים משא"כ הוא ית' וידיעתו אחד הוא. והלה לדעת הרמב"ם נראה שעד פה הגיע גבול השגת שכלינו כלומר התירוץ של הקושיא הנ"ל אין שכל אנושי יכול להשיג ואין בכחו כלל להשיג הדבר הוה אבל באמת ידיעתו צדקת ראובן ורשעת שמעון היא באיפן שלא תכריח אותם כלל והבחירה נשארת אצלם בשלימותה: ואקדים לך הקדמה אחת שבהרב' מקומות משמשת ו' החבור במקום מלת או כמ"ש רש"י פ' בא גבי קרבן פסח מן הכבשים מן העזים תקחו מן הכבשים או מן העזים קחו ועתה יובן הפסוק מה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מהשם כלומר שהידיעה אינה אמת ומאלהי משפטי יעבור כלומר כאילו הי' כתב או מאלהי ושפטו יעביר כלומר ים אם נאמר שאמונת ידיעה הוא אמת א"כ אני מוכרח במעשי ואין לו להקב"ה לשפוט אותי עונשים וזה או מאלהי משפטי יעבור. ולמה קשה לך קושית הרמב"ם הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא את הארץ לא ייעף ולא יגע אין חקר לתבונתו לא לנו להשיג תבונתו עתו ית' איך ידיעתו באופן שמ"מ תשאר ירה בשלומות' כי לנו חקר באופן תבונתו שאמר הפייטן ה דרכי מי

יוכל

**(הגה"ה ולהסביר. הענין היטב האיך אנו ודעתינו שנים משא"כ הוא ית' וידיעתו אחד הוא ויפורש ג"כ עי"ז פסוק בתהלים קפיטל ע"ג ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון כי כאדם שיין לומר זה האדם יש לו שכל ולזה אין לו שכל כי האדם הוא עצם ומקרה ומקודם נקרב אל השכל מהו עצם ומקרה המשל בזה האש הוא חם ואין שייכות לומר זה האש הוא חם וזה האש הוא קר מפני שחמימות לאש הוא דבר עצמי ואינו מקריי משא"כ מים שייך לומר זה המים הוא חם וזה המים הוא קר דהיינו כשנניח המים הקרים אצל האש מקבל מקרה החמימות מן האש ונעשה חם ואם נניח מים חמין בחוץ בימות החורף אזי מקבל המים מקרה הקרירות ונעשה קר מפני שחמימות וקרירות למים אינו דבר עצמי להם אלא מקבלים חמימות וקרירות במקרה ומפני כך אפשר להשתנות מחמימות לקרירות ומקרירות לחמימות שאילו הי' החמימות למים דבר עצמי לא היו אפשר להם להשתנות לקרירות כמו שאי אפשר לאש להשתנות להיות קר מפני החמימות לאש דבר עצמי לו ואינו מקרה והשתא יובן היטב מה שבאדם שייך לומר זה האדם יש לו שכל וזה אין לו שכל כי השכל הוא מקרה אצלו ואינו דבר עצמי לו כי מי שזיכהו הש"י במקרה השכל יש לו שכל ומי שלא זיכהו הש"י במקרה השכל אין לו שכ שאילו היה השכל דבר עצמי לאדם מחוייב הי' שכל בני אדם יהיו חכמים ולא ימצא בכם כסיל אחד כמו שאי אפשר לאש להשתנות מן החמימות. לקרירות מפני שחמימות לאש דבר עצמי הוא לו ולכך א"א לו להשתנות והשתא יובן היטב אנו ודעתינו שנים דהיינו העצם והמקרה דעצם היינו הגוף והמקרה היינו השכל הנשוא על העצם שהיינו הגוף. משא"כ הוא ית' וידיעתו אחד הוא ואין שייכות לומר על הבורא ית' שיש לו שכל שהיה משמעו שהשכל הוא מקרה אצלו ח"ו אלא השכל הוא עצמותו ועצמותו הוא השכל והשם אינו ח"ו אצל הבורא במקרה כי הוא אינו עצם ומקרה ח"ו כי זה כלל מונח אצלינו כי הבורא ית' הוא אחדות פשוט וגם כלל מונח אצלינו שהבורא ית' הוא קדמון כמאמר הכתוב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ואילו היה הבורא ית' ח"ו עצם ומקרה היה ח"ו מורכב מעצמותו. וממקרין וא"כ היה ח"ו נהרס הכלל של אחדות פשוט והכלל השני שהוא קדמון וזה ח"ו חס להזכיר כי זה הוא יסוד אמונתינו בל תמוט שהוא אחדות פשוט ושהוא קדמון כמאמר הכתוב הנ"ל. ומקודם נפרש מהו אחדות הפשוט ומהו אחדות המורכב אחדות המורכב היינו עד"מ המים הוא דכר אחד וקמח הוא ג"כ דבר אחד וכשלשין הקמח עם המים נעשה מהם עיסה ועיסה ג"כ הוא דבר אחד אלא שאחדות הלזה דהיינו העיסה הוא אחדות המורכב שהעיסה מורכבת מקמח וממים והאיך נאמר ח"ו בבורא ית' שהוא עצם ומקרה א"כ הוא ח"ו אינו אחדות פשוט כ"א אחדות המורכב שמורכב מעצמותו וממקריו גם לפ"ז היה נהרס הכלל שהוא קדמון דאם הוא מורכב ח"ו היה דבר מה קודם להרכבתו כי כל דבר מורכב הוצרך להיות דבר מה קודם שמזה נעשה הרכבתו כמו כמשל העיסה שהוא דבר מורכב וקודם העיסה היא קמח ומים קמח לחוד ומים לחוד שמזה נעשה הרכבת העיסה וזה ח"ו חס להזכיר שהיה דבר מה קודם לו ית' כי זה יסוד אמונתינו)** שיח. כלומר מי יוכל לומר שהידיע' אינה אמת וגם מי יוכל שיח לשוא נכתב לי חטא לזכרון כלומר שאני מוכרח במעשי ובחנם כותבין בספר הזכרון למעל' כל חטאי כי איני ראוי לעונש מאחר שאני מוכרח במעשי ואין לי בחירה

ודע כי מי שחושב שאין חכמה למעלה מחכמתו ובכל מקים שקשה לו אינו רוצה לתלו' בחסרון ידיעתו הנה כשיקשה לו איזה קושיא בעיקרי האמונה כמו בקושית ידיעה ובחירה יבא לכפור ולומר בלבו או הידיעה אינה אמת או הבחירה ובאמת זהו מדה מגונה מאוד כמו שאמר שלמה המלך ע"ה איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו בספ' בן המלך והנזיר בסוף הספר נדפס שם קונטרס אחד המכונ' בשם שיחת חולין של ת"ח ולאמר שם בשתי שורות זה אחר זה כזה. חכם בעיניו איש כסיל וחכם בעיניו איש כסיל. ופירוש השורה ראשונה הוא כמשמעה. מי שהוא מחזיק את עצמו לחכם זהו איש כסיל וזהו חכם בעיניו איש כסיל. ופירוש השורה השניה הוא כך וחכם כלומר מי שהוא חכם באמת הנה מחזיק את עצמו לכסיל. וזהו וחכם. בעיניו איש כסיל. והאריז"ל הזהיר מאוד שלא ללמוד חכמת הקבלה עם מי שמחזיק עצמו לחכם ואינו רוצה לתלות בחסרון ידיעתו ואמר שעל איש כזה אמר הזוהר כל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא איברי. ואולי לזה ש עקביא בן מהללאל