עמוד העבודה שכח

השגה ושוב לא יהיה אויל אלא חכם יחשב ונלע"ד הטעם כי בכל מקום שהאדם מדביק מחשבתו מושך ויונק משם שפע והנה חכמה ובינה הם עצם השתיקה כי כשאדם משמיע לחבירו דברי חכמה הנה הדברים שמדבר אינם עצם החכמה אלא הם כלים להחכמה כו החכמה לא תושג לחבירו אלא באבנתא דלבא (רק) [ר"ל] במחשבה ונלע"ד שלכן חכמה ובינה נקראים ומכונים בשם מחשבה לפי שהחכמה והבינה אינם אלא במחשבה והדיבור אינו אלא כלי לחכמה ולבינה ולמחשבה וכן הכתיבה הוא ג"כ בחי' כלי כמו הדיבור כי החו"ב ומחשבה לא יושגו לזולתו אלא ע"י דיבור וכתיב' ובאמת בשרשם למעלה כן הוא שחו"ב מלובשים בזו"ן וידוע כי קול ודבור משתלשלים מזו"ן וכן הכתיבה משתלשלת מזעיר המכונה בשם תורה שבכתב והדבור נמשך ממלכות שהיא תור' שבע"פ וכן כל מחשב' מתלבשת או בדיבור או בכתיבה ובזולת זה לא תושג שום מחשבה לחבירו והנה אדם שנופל במחשבתו לדבר איזה מילין דהדיוטין וכובש את יצרו ועוצר את עצמו מדבר ושותק הרי בזה מעלה הדיבור ההוא למקום השתיקה והמחשבה שהם חו"ב שהם עצם השתיקה והמחשבה כמו שביארנו וכמו שמעלה הקול והדיבור למקום המחשבה כמו כן מעלה זו"ן שהם שרשי קול ודבור לחו"ב וכיון שאד' אוחז בפלך השתיקה ועוצר את עצמו מלדבר הרי מדביק מחשבתו בחו"ב ולכן יונק משם שפע החו"ב ונשפע לו השגה ומדבר דברי חכמה חלף דברי הדיוט לפי שמעלה הקול ודיבור שלו למקום חו"ב לכן יונקים קול ודיבור שלו מחו"ב לכן נשפע עליו השגה ומתלבשת ג"כ בקול ודבור הקדושים ומי שאינו יכול לעצור את עצמו מלדבר דברים של מה בכך אף שהם נדברים בשכל הנה השכל ההוא נמשך מחו"ב דקליפה ומתלבשת בקול ודבור הנמשכים מזו"ן דקליפה כי זה לעומת זה עשה אלקים ועל חכמה כזו נאמר חכמים הם להרע שמתדבקי' ברע שהם זו"ן וחו"ב דקליפה ומייחד אותם רח"ל ולהטיב לא ידעו מלשון וידע אדם כלומר את הקדושה שהם זו"ן וחו"ב אינם מייחדים כי כשזה קם זה נופל וכן להיפך כשעוצר א"ע משיחה בטילה א"כ הקליפה נופל והקדוש' קם ומבואר מ"ש גם אויל מחריש וכו'

בספר עשרה מאמרות במאמר חיקור דין ח"ב פי"ד דף נ"ד ע"ב כ' שם וז"ל ובמסורה ויגל תרין ויגל את האבן ויגל כבודי מלמד שיש שמחה לאבן נגף בזמן שהצדיק מעבירה מעל פי הבאר שכן יצה"ר לעשות רצון קונו מכוין עכ"ל מפרש שם הגאון בעל יד יהודא כשיגל הצדיק את היצה"ר הנקרא אבן מעל פי הבאר שחת גיל יגיל האבן עצמו כי היצה"ר לעשות רצון קינו מכוין שעם ההסתה שמסית את האדם לדבר עבירה חפץ בצדקו' השם ורצונו של היצה"ר שיכפהו האדם ולא ישמע לפתותייו עכ"ל בעל יד יהודא וכוונתו והנה בזוהר מביא ג"כ שלעתיד היצה"ר יקבל שכר ע"ז ומביא שם משל מזונה ואי"ה אסביר לך הענין הזה עפ"י מה שביארתי המשנה דברכות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב והיצה"ר כי אין מי שעובד להש"י עבודה גמורה באמת כמו היצה"ר כי למה שנשתלח להסית את באדם לדבר עבירה עושה בהתאמצות גדול כמו שאנו רואים שמתגבר בכל כחו להחטיא את האדם וכמו שפירשנו המאמר שלעתיד נדמה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה כמו שבארנו הפסוק קדמוני מוקשי מות ונוסח שבתפלתינו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו והנה ידוע מי שיש לו אוהב נאמן עד"מ אם ראובן אוהב לשמעון אהב' עזה אם יקרה לשמעון איזה צער יצטער גם ראובן מפני שנפש ראובן קשורה בנפש שמעון בעבותות האהבה וכאילו נפש אחת הם ואע"פ שהמה חלוקים זה מזה מצד הגופים כי הגופים של ראובן ושמעון המה מחולקי' לא יזיק כלל כי חציצת הגופים אינה חציצה כלל נגד קישור ודיבוק הרוחני שקשורים נפש ראובן בשמעון בדבקות האהבה ואם יקרה איזה נחת רוח לשמעון יתענג גם ראובן מחמת דבקות האהב' לשניהם ואם יעשה ראובן איזה טובה לשמעון מחמת אהבתו איתו לא יחשוב שעושה הטיבה ההיא לשמעון בלבד כ"א לעצמו עושה הטובה ההיא מפני שע"י שמחת שמעון בטובה ההיא ישמח גם ראובן ואם יעשה אדם אחר איזה טובה לשמעון עד"מ לוי הנה יחשב אצל ראובן כאילו לוי עשה לו טובה כמו לשמעון מחמת אהבתו אותו וכ"כ חפץ ראובן בטובת לוי לשמעון כמו בטובת עצמו לשמעון כי נפש אחת ממש הם ועל אהבה כזו הזהירנו הכתוב ואהבת לרעך כמו שתחשוב טובת רעך כאילו היא טובתך לא פחות מזה ועוד נוכל לפרש ואהבת לרעך כמוך לומר שתאהוב את חבירך אהבה שאינה תלוי' בדבר כמו שאתה אוהב את עצמך אהבה שאינה תלוי' בדבר אלא מחמת שאתה הוא אתה כמו כן תאהוב את חבירך מחמת שחבירך הוא עצמך כי כל ישראל נפש אחת הם וממחצב אחד נחצבו וזו היא אהבת דוד ויהונתן שהיו נפשותם קשורים זה בזה כמו שהעיד הכתוב וזולת אהבה כזו א"א לפרש כלל אהבה שאינה תלוי' בדבר והנה על הדוגמא הזאת חייב אד' לעבוד את הבורא כ"כ באהבה עזה שלא יספיקו כל העבודות שבעולם לקרר תוקף חום אהבתו לבורא וכ"כ יחשב אצל האדם עבודתו את בוראו כאילו הוא עובד את עצמו שע"י מה שיגיע נחת לבוראו ע"י עבודתו יגיע גם לו נחת רוח ומי שאוהב לבוראו אהבה כזו אם יראה שחבירו עובד לבוראו יהי' לו נחת כאילו הוא עובד אותו דכמו שיש לו נחת אם מגיע איזה נחת לבורא על ידו כמו כן יש לו נחת אם יגיע איזה נחת לבוראו מחבירו ועי"ז אוהב את חבירו גם הוא בעבור שמחבירו יגיע נחת רוח לאהובו שהוא הבורא ית"ש ומי שהוא אוהב את חבירו על הסגנון הלזה אם חבירו יעשה איזה מצוה יחשב