עמוד העבודה רצד

אצלו והנה כל עיקר צערו של דהע"ה היה לפי שהשיג חלק גדול מרוממות הבורא והוא חטא נגדו וכל מה שהמלך הוא גדול יותר נראה החטא גדול יותר וכל מה שתשובתו של דוד היתה יותר גדולה ניתוסף ונתרבה שכלו והשיג עוד יותר ויותר מרוממות הבורא וכל מה שהי' משיג יותר מרוממו' הבורא היה נראה לו למפרע חטאו יותר גדול וזהו שאמר וחטאתי נגדי תמיד כי כל מה שאני שב בתשובה יותר עצומה אז נראה לי החטא יותר גדול ולא יצוייר שיומחל לי החטא ובאמת כך צריך להיות הסגנון של כל בעלי תשובה שיראה לו החטא ליותר גדול והתשובה ליותר מועט' דכשהדבר הוא להיפוך אין זה תשובה הנה באמת כל בעלי תשובה כזה הוא שאמרו רז"ל עליו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והנה כל בעלי תשובה שמחזיק את עצמו נגד הצדיק שלא חטא מעולם אפי' חטא קטן מאוד וחושב את הצדיק נגדו שיש לו עליו יתרון רב ועצום לפי שהצדיק לא קלקל מעולם והוא קלקל ומי יודע בכמה תשובה יתוקן הקלקול ההוא לכן כל ימיו יהיה בהכנעה גדולה ובושה עצומה לפני הבורא ית' ובאמת זהו חביב מאוד בעיני הש"י כי לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה אבל בע"ת שחושב את עצמו יותר גדול נגד הצדיק הרי איש כזה מחזיק התשובה ליותר גדולה והחטא ליותר קטן והנה על בע"ת כזה לא אמרו רז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד והנה בע"ת כזה טועה בעצמו שהוא חושב עצמו ליותר גדול מן הצדיק והנה אדרבה בעבור שחושבין כן איננו כן ואם היה חושב להיפוך שהצדיק הוא יותר גדול וחשוב ממנו הרי אז אדרבה היה הדבר היפוך מחשבתו. והנה רק נפרש מה שאמר לך לבדך חטאתי כלומר נגד האנשים שאינם מבינים גודל רוממותך וערך חטאי עד היכן הוא מגיע הרי כבר עשיתי תשובה מפסק' לנגדם אבל אתה מבין תעלומות לב ואתה יודע עד היכן אני משיג גדולתך ורוממותך נמצא אתה לבדך יודע גודל חטאי ורק לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי ועתה נסיים כי הנה הקשינו למעלה לדעת דהע"ה ששיבח את הצדיק יותר מבע"ת שהרי אמר אשרי האיש אשר לא הלך מעולם בעצת רשעים א"כ היאך אמרו רז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד הן אמת אם היה איש אחר אומר כן היה קשה אמנם הלא דוד אמר כן שהוא עצמו היה בע"ת והנה אצל בע"ת אדרבה כך היא המדה שיחזיק א"ע לשפל נגד הצדיק אבל באמת בע"ת החושב כן אדרב' עליו היא שארז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולי' לעמוד

ואגב גררא אזכיר מה ששמעתי לפרש על פסוק למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך עפ"י מה שכתוב בס' בן מלך והנזיר אמר החכם טוב מעשה הזדון בחכחמה ממעשה השגגה בכסילות ומביא משל ע"ז משל למלך שהיה נבל ואכזר כעסן ובעל חימה והיה מטיל אימה יתירה על כל עבדיו והיה מעניש עונשים עצומים על דבר קטן מאוד וכמעט היה מעניש בחנם באמרו לאיזה עבד למה אין אתה עומד ברגליך שיהיו מכוונ' שלא יהיה רגל אחד יוצא משהו מן הרגל האחר וכדומה לזה דברי שטות שאין בהם ממש והיה כועס מאוד על דברים כאלו והיה מעניש עליהם עונשים עצומים פעם אחת זה האיש שהיה נושא הקערה על שלחן המלך עם רוטב ומרק ומחמת מורא גדול היה מרתת בידיו היה ירא אולי ישאלהו המלך למה ביד ימינך אתה מחזיק את הקערה בב' אצבעות וביד שמאל אתה מחזיק בג' אצבעות ובעודו מרתת בידיו היה נשפך מעט מן הרוטב על המפה הפרוסה על השלחן ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו ויחרוק בשיניו עליו ויצעק צעק' גדול' בכל כח הכעס שלו עד שיותר מזה שוב לא היה לו כח לכעוס ויאמר המלך לעבד אתה הנבל הכסיל איך לא נזהר' שלא ישפך הרוטב על המפה ויהי כראותו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך ויקח העבד את הקערה והפכה על פניה בזדון לבו ונשפך הרוטב על כל המפה ולכלך את כל המפה ואת השלחן והפסיד ג"כ מאכל המלך שלא היה לו מה לאכול ויאמר המלך לעבד האם לא הספיק מעשה קטנה בשוגג עד שמלאך לבך לעשות מעשה גדולה ובזדון והשיב לו העבד ידעתי כי אחת דתך להמית אותי וחמלתי על כבוד מלכותך מפני שמפורסם אתה בכל עמך למטיל אימה יתירה בחנם ורבים מעבדיך ומעמך מתלחשים זה עם זה וכמדומה לי שמתלחשים עליך למרוד בך ואם היית קונס עונש מיתה על מעשה קטנה בשוגג ובאונס אין ספק שהיו מורדים בך לכן עשיתי בכוונה מעשה גדולה במזיד כדי שיהיה עונש המיתה ביושר ובצדק ובזה תשאר במלכותך ובכבודך ויהי כראות המלך חמלת העבד על כבוד מלכותו ויצו המלך להניחו שלא להמיתו והנה מעשה הקטנה שהיתה בשוגג היו גורם לו ליקנס למיתה ובאמת היתה השגגה ההיא בכסילו' כי האיך לא היה מעלה ללבו שלא לרתות בידיו כי ע"י רתת ידיו יוכל לבוא לידי תקלה גדולה להיות נשפך הרוטב ואח"כ כשעשה מעשה גדולה בזדון רק שהיתה בחכמה ניצול ע"י זה ממיתה ודוד היה מפורסם בין אנשי דורו לצדיק ולחסיד וסבל צרות רבות ורעות והיה חילול השם בדבר לכן התחכם לחטוא שלא יתחלל השם וזש"ה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך שהיית שופט אותי בשפטים גדולים כ"כ ואח"כ מצאתי דומה לזה בסתר שני לחות הברי' בפ' וארא בדף ש"י ע"ה וז"ל שם אמרו רז"ל על דוד המלך ע"ה ויבא דוד עד הראש אשר השתחו' לא נאמר ביקש דוד לעבוד ע"ז אמר מלך כו' והענין הוא כי ידע שהעולם מחזיקין אותו לחסיד, וצדיק והוא נרדף ויירא דוד שיתרעמו על מדותיו של הש"י ע"כ רצה לעשות מעשה בנגלה כדי שלא יחזקוהו לחסיד ולא יתחלל השם אבל לא מלבו ח"ו