עמוד העבודה רע

הרוחני היושבת בשבי' בתוך הגוף והיא מר לה מאוד ואין לה דורש ומבקש והיא גר בארץ נכריה ואם האדם ישים כל זה על לבו יתאמץ לזונה מזון הרוחני דהיינו לימוד תורה ועשיית מצות בכוונה ובשמח' כדי שתתחזק ותתגבר מעט מעט וזהו הענין של המכיר את מקומו כלומר שיכיר וידע מקומו העליון טרם בואו לעוה"ז ויכיר ג"כ מקומו של עכשיו בעוה"ז וידע איך נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ואז יתאמץ מאוד ללמוד תורה לכן אחד ממ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם הוא המכיר את מקומו והנה מי שהולך בדרך שאמרנו היו נקל לו מאוד לקדש את עצמו בקדושת המחשבה ובקדוש' הדיבור ובקדושת המעשה כי מאחר שתתגאה הנשמ' נגד הגוף שלא להשתתף ולהתערב עם הכפרי המגונ' הזה שהוא הגוף א"כ כשיבא לחשוב בעניני הגוף יזכיר גנות הגוף ויאמר וכי נאה לי לחשוב בעניני הכפרי הזה לתקן אודותיו הלא אני בת מלך וכן כשיבא לדבר במה שנוגע לגוף יסוג אחור מלדבר בעניני הכפרי או לעשות איזה מעשה שהיא לתועלת הכפרי ומתוך כך לא יחשוב ולא ידבר ולא יעשה כ"א מה שהוא לתועל' הנשמה. ומעתה נחזור לענינינו שדרך הטבע של משכיל כשיקבל טובה מחבירו שישתוקק לגמול לו כ"כ טובה חלף טובתו והטבע ההיא היא מסגולת טבע הנפש שאינה רוצה ליטול מתנת חנם ואם לא תשיג ידו לגמול טובה לחבירו יצטער מאוד ויכניע את עצמו בפניו

והנה בנוסח נשמת כל חי נאמר על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו והנה כפל לשון של הן הם יודו אינו מבואר היטיב אבל הענין הוא כי כשנזכי' טובות הבורא העודפות עלינו וחייבים אנו להודות לו על טובותיו אין אנו כח כלל להודות לו כאמור בנוסח ההיא אין אנו מספיקין להודות לך על אחת מאלף אלף אלפי אלפים וכו' והנה דרך הטבע הוא כשנראה אדם אחד שהוא בעל פלא גדול דהיינו שהוא חכם מופלג בחכמת ויכולת בידו לעשות נסים ונפלאות יפה תואר גדול ועשיר גדול ונדבן גדול ועניו גדול ויכול לעשות מלאכ' נפלאות וכלים נפלאים וידע מחשבה שבלב הנה איש כזה ודאי אהוב הוא מאוד בעיני הבריות וכן מי שמקבל טובה מחבירו ג"כ דרך המקבל לאהוב את הנותן כמים הפנים לפנים כי אלו לא היה הנותן אוהב את המקבל לא היה נותן לו מתנה וכשיצטרפו שני ענינים ביחד ר"ל שמקבל טובה מהאדם ההוא שהוא בעל פלא עאכ"ו שיאהוב אותו וכל זה הוא אף אם טובה שעושה לו אינו בדרך פלא אלא היא הסיבה פשוטה עאכ"ו אם הטובה שמטיב לו הוא בדרך פלא שאז מכיר בו שני דברים ע"י מעשה אחת שהם הטובה והפלא וכשנתבונן בנפלאותיו ית"ש הנה הם רבים עצומים עד מאוד וכשנתבונן בטובותיו שעושה לנו ג"כ הם רבים ועצומים למאוד ומלבד זה כל טובה וטובה שעושה לנו הוא בדרך פלא נורא וזהו שאנו אומרים בנוסח מודים ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר והנה כשנתבונן גודל הפלא של כח הראי' שבעינינו שהוא מעשה אלהים חיים הנה הוא טובה ופלא וכן כח השמיעה שבאזנינו וכח הריח שבאפינו וכח הרגשת הטע' שבחיך ולשון נמצא אנו חייבים להודות לו על כל אחד מהם שני מיני הודאות אחד על הפלא ואחד על הטובה ובאיזה כלי הגוף אנו מודים לו הוי אומר בכלי הדיבור ששם בנו וכשנתבונן גודל הפלא) של כלי הדיבור שיש בנו יכולת לחתוך הברת האותיות משונות זו מזו הלא הם עשרים ושתים הברות ג"כ חייבים אנו להודות לו על הפלא ועל הטובה ובמה אנו מודים לו על טובת הדבור הוי אומר בכלי הדיבור עצמן נמצא על טובת כח הראי' שבעין אין העין עצמו מודה לו כ"א בפה וכן על טובת השמיעה אין האוזן מודה לו כ"א הפה משא"כ על טובת הדבור שבפה הנה הפה והלשון עצמן הם הם בעצמם הם מודים לו על טובת עצמן וזהו ענין הנוסח על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו והנה כשנשים על לבנו אילו היינו משכילים חיוב ההודאה לו ית' על טובותינו ולא הי' בנו כח הדיבור ממילא לא היינו יכולים להודות לו כמה היינו מצטערים מאוד ועכשיו ששם בנו כח הדיבור כדי שנהי' יכולים להודות לו מעט על טובותיו הרי עשה לנו טובה עצומה מאוד במה שהציל אותנו מן הצער שהיינו מצטערים בהעדר יכולת ההודאה נמצא עתה חל חיוב ההודאה עלינו יותר ויותר בהשכילנו גודל טובת כלי הדיבור שבנו והנה ודאי ראוי להודות לו בשמחה והנה בשעת השמחה אנו משכילים ענין טובת הדיבור שמורגש לנו בשעת מעשה ע"י שמיע' אזנינו הרי אנו מודים לו גם על טובות ההודאה השנית שהיא מה שהודינו לו על טובת יכולת ההודאה ראשונה וכן ילך הענין אל לא תכלית כי בכל הודאה שאנו מודים לו חייבים אנו שוב להודות לו על טובת יכולת ההודאה הלזו שהודינו לו והנה דהע"ה אמר מה אשיב להשם (על) כל תגמולוהו עלי כי הנה באבות נאמר תן לו משלו שאתה ושלך שלו והענין הוא כי כשאדם נותן הודאה לו ית' על טובותיו שעשה לו אינו משבחו אלא בכלים שנתן לו ית' שהם הה' מוצאות שהם כלי הדיבור ואף אם ינענע כל איבריו בשעת ההודאה כמ"ש כל עצמותי תאמרנה הנה גם כל איבריו הם שלו ית' והנה אם היה מצוייר שהאדם יגמול לו ית' על טובותיו בדבר שאינו בידו ית' ה"ז הי' נקרא גמול טוב אבל עתה שאין שום דבר אצלינו שלא יהי' שלו ית' א"כ איזה גמול יגמול לו ית' אלף טובותיו שעשה לו כי הנה אם ירים קולו בהודאתו לו ית' מה בצע כי הלא הוא ית' נתן לו את הקול דאם יסתכל אדם על כל עצמותו ומלבושיו לא ימצא בהם כחוט השערה שלא יהיה שלו ית' כל כל איברי הגוף מכף רגל ועד ראש עם הנשמה שבתוך הגוף עם כל שערותיו