עמוד העבודה רסו

אברהם דוד כלומר שהיה יותר עניו מן אברה' דוד

וחנה במסכת אבות שנוי חכמים הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים הנה המשנה הזאת מלמדנו להועיל לנו בשלימות גדול לדור בעיר שהיא מלאה חכמים וסופרי' ויראה את עצמו איך שאיני חשוב נגדם לכלום וזה מביאו לידי ענוה משא"כ מי שדר בעיר שאין בה חכמי' הוא יותר גדול ביניהם הרי עי"ז קונ' גאוה המאוס' בעיניו ית' וז"ש המשנה הוי זנב לאריות כלומר כשתדיר בין אריות שהם גדולי ישראל תהיה בעיניך נגדם כזנב בראותך שאינך מגיע למעלתם ויהיו החכמים ההם כלי לענוה שלך שעל ידיהם תקנ' ענו' האהובה מאוד בעיני המקום וע"י כך תזכה אח"כ להיות לראש שע"י שימושך אותם ולימודך אצלם ואפי' אם תהי' תחלה זנב תזכה אח"כ להיות ראש ואל תהי ראש לשועלים כי כשתדור במקום ריק מן חכמים תחשב בעיניך להם לראש תקנה גאוה המאוסה בעיניו ית' ואע"פ שמתחלה תהיה לראש סופך תהיה לזנב בחשבך שאינך צריך ללמוד יותר כי קנאת סופרים תרבה חכמה והנה אע"פ שמשה היה החכם גדול שבכל ישראל והיה באמ' להם לראש אעפ"כ היה העניו היותר גדול שבעולם לפי שלא היה מסתכל במה שלמטה ממנו שהם כל ישראל אלא היה מסתכל במה שלמעלה ממנו שהוא הבורא ית' שהשיג רוממות הבורא גדולתו שהוא לאין תכלית לכן לא היה נחשב בעיני עצמו לכלום. והנה קדמונינו ייחדו לנו בנוסח התפלה הלא כל הגבורי' כאין לפניך וחכמים כבלי מדע וגו' והענין הוא כי כל מה שיש לו תכלית יש לו חלק המשל בזה שדה של אלף אמה אורך הרי חלק עשירי' ממנו הוא מאה אמה נמצא שיעור מאה אמה של השדה אינו נחשב לאפס ואין נגד כל השדה כי היא חלק עשירית ממנה אבל מה שאין לו תכלית לא יצדק אצלו חלק כמ"ש בעל חובת הלבבות בשער היחוד ע"ש נמצא דבר שיש לו תכלית נגד דבר שאין לו תכלית הוא כאפס ואין מאחר שלא יצדק עליו שם חלק לומר עליו שהוא חלק אחד מאלף מבב"ת או חלק אחד מרבב' מהבב"ת לכן נכון הוא מה שאנו אומרים כל הגבורי' כאין לפניך מפני שאתה הוא בב"ת והגבורים הנה גבורת' היא ב"ת וכן החכמים כבלי מדע לגמרי בערך מדעו ית' שהוא בלתי בעל תכלית לכן כשהשיג משרע"ה ששלימותו ית' הוא בב"ת לא היה נחשב בעיני עצמו לכלום ואמר ואנחנו מה

והואיל ועסקינו פה בדרוש ענוה נבאר הענין הלזה בעזה"י כיד השם הטובה עלינו הנה ארז"ל כל המתגאה כאלו כופר בעיקר וראוי להסביר למה יהיה כן. וע"ק משארז"ל במס' סוטה אין התור' מתקיימת אלא במי שמשים את עצמו כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא" אינו יודע איך יוכל אדם לשים את עצמו כמי שאינו דאף אם ירכין וישפיל עצמו מאוד הנה עכ"פ הלא דבר הוא ואינו אפס ואין ואיך יצוייר לשים את עצמו כמי שאינו ועוד קשה על משה שכלל גם אהרן בענותו שהיה אומר בלשון רבים ונחנו מה היאך שיתף את אהרן עמו וכי יש לו כח לוותר ולהשפיל כבוד של אהרן בשלמא את עצמו יש לו יכולת להשפיל וגם אהרן היה יכול בעצמו להקטין ולהשפיל את עצמו אבל משה היאך וויתר על כבוד אהרן לעשו' שותפות עם אהרן בענין הענוה שלא בידיעתו ועוד קשה הנה ארז"ל על הלל שהיה אומר אם אני כאן הכל כאן אם אין אני כאן מי כאן והנה הלל היה מפורס' בענוה והדברים שדיבר הלא דברי גאוה הן לפי פשוטו. ועוד קשה על פסוק שבפ' האזינו ראו עתה כי אני אני הוא הנה כפל אני מהו רומז. ועוד קשה לי מהו ענין ענוה ומה מהותה דממ"נ אם הוא בעל מעלה ויודע ומכיר מעלתו ויתרונו על שאר בני אדם ואעפ"כ משפיל את עצמו ושומע חרפתו וגדופי ושותק אין זה אלא צבוע דמאחר שהוא בפני עצמו חושב במחשבתו שיש לו יתרון מעלה על שאר בני אדם וחשובה היא מעלתו בעיניו נמצא בפנימותו ובמחשבתו יש לו יוהרא פנימיות ובפני הבריות מחזיק את עצמו לשפל והנה אין לבו ומעשיו שווים והרי הוא צבוע וגריעו' גדול ומפורס' והיאך יקרא לענין הזה ענוה שהיא יותר חשובה מכל המעלות ואם אינו מכיר יתרון מעלתו על שאר בני אדם והרי הוא עניו א"כ הוא שוטה כשאינו מכיר יתרונו ועוד כשאינו מכיר יתרונו מאי רבותיה שהוא עניו מאחר ששכלו הדל מחייבהו לנהוג כן ולהחזיק את עצמו לשפל והנה מי שהוא אחד מאלה או צבוע תו שוטה שהם חסרוני' גדולות הלזה נקרא עניו שהוא חשוב מאוד כללא דמילתא מהות הענוה הוא לכאורה בלי מושג ואף אם ירצה איזה אדם להיות עניו כמו שחכמי המוסר מזהירי' על זה מאוד הנה אינו יודע איך יתנהג ואיך יעשה לשיהיה עניו ונלע"ד ליישב כל זה בעזה"י בטוב טעם ודעת כאשר הורוני מן השמים כי הנה ידוע משאז"ל מה שקנה עבד קנה רבו והדין נותן כן שהרי העבד עצמו אינו ברשות עצמו שהרי גופו קנוי לאדוניו כמו הבהמה כמשארז"ל על שבו לכם פה עם החמיר עם הדומה לחמור ואם הוא בעצמו אינו של עצמו היאך יצוייר שיהיה לו איזה דבר ואפילו הולדות שמוליד אינו שלו כדכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה והולדות אינם נקראים על שמו אף שהוא הולידם כמו ולד בהמה כי הנה אם יראה אדם איזה עגל וישאל עליו לאמר של מי העגל הזה אין הכוונה של השואל לומר של איזה פרה הוא העגל שהרי הפר' עצמה אינה ברשות עצמה אמנם כוונת השואל לשאול של איזה בעל הבית הוא העגל הזה כמו כן הוא בולדת של העבד שהרי העבד עצמו אינו של עצמו רק כשמשחררין אותו אז הוא ברשות עצמו **(הגהה הן אמת שעפי"ז יש ליישב מ"ש לעיל כי מאחר שמתגאה מסתמא אינו מחשיב את הקב"ה לבב"ת והרי הוא כופר בעיקר ומטעם זה ג"כ כל גאה שוטה כי מאחר שאינו מחזיק את עצמו כמו שאינו הרי אין החכמה מצויה אצלו והרי הוא שוטה עד כאן הגהה:

)**