עמוד העבודה רסא

שישפיעו לו חכמה ובינה ע"ז נתקן ברכת אתה חונן ויש שיבקש מחילו' עונות כדי שינצל מעונש ע"ז נתקן ברכת סלח לנו ויש מי שכואב לו חירופי וגידופי עכו"ם שמחרפין אותנו ע"ז נתקן ראה נא בענינו ויש מי שהיא חולה וחלוש ע"ז נתקן ברכת רפאינו ויש מי שהיא מחוסר פרנס' ומזונות' ע"ז נתקן ברכ' השני' וכן כל שאר ברכו' שבתפיל' ו"ח והנה השטן מבלבל את האדם בתפילתו במחשבו' זרות ע"ד משל בברכ' רפאינו מכניס בלבו ובמחשבתו שהוא מחוס' בר ולחם ומזון וע"ז יש ברכה בפ"ע ובברכ' השנים מכניס במחשבתו שהוא חולה וחלוש ועיף ויגע נמצא שהמחשב' בפ"ע אינה מגונה אבל היא זרה שאינה מענין שמתפלל עליו ומכאן נבין ונשכיל שנאת השטן אותנו שכוונתו לבלבל תפל' האדם במחשבו' זרות להפסיד תפלתו והנה הברכ' אחת שבתפל' י"ח ראוי להתמרמר ולבכות יותר מכל הברכו' והיא ברכת השיבנו אבינו לתורתיך כי אע"פ שימצא לפעמים אדם אחד שרוצה להתפלל במתון ובכוונה אינו יכול להתפלל עם הצבו' כי הם ממהרים בתפלת' כעובר על הגמלים ועוד זה האד' ירא מהמלעיגי' עליו ויחרפוהו וביישוהו ופעם אחת אמרתי בדרך הלציי מה שאנו מתפללי' בנוסח אהבה רבה ויחד לבבנו לאהב' וליראה את שמך וכשיהיו כל ישראל אוהבים ויראים ואז לא נבוש לעולם ועד כי לא ימצאו אז מלעיגים כלל לכן ראוי להתמרמ' ולבכו' מאוד שהקב"ה יחזק לב כל ישראל לעבודתו ית' ואז איש את אחיו יעזורו

והנה ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מירא' שמים והנה זהו מאמר קצר מאוד בעל ששה מלות כשתמנה אותם והנה רז"ל הורונו בזה מוסר השכל נעים אף יפה ונמשל משל לאחד שיש לו עשרת וצריך לעשות שני מלאכו' והנה הבעל הבית יכול לעשות את שני המלאכו' כהוגן והמשר' אינו יכול לעשו' כהוגן אלא אחת מהן ומלאכ' השנית אם יעשה תהי' מגונה א"כ השכל מחייב שהמשר יעשה אותה מלאכ' שיכול לעשו' אותה יפה והבעל הבית ועשה המלאכ' האחר' שאם יעשה הבעל הבית אותה המלאכ' שהמשרת יכול לעשות אותה יפה א"כ יצטרך הבעה"ב לעשות גם המלאכ' השני' שאין המשרת יכול לעשו' אותה יפה ואח"כ הבעל הבית יעשה שני המלאכו' והמשרת ישב בטל לגמרי ועאכ"ו כשהבעל הבית אינו יכול לעשו' מלאכת משרתו והמשר' אינו יכול לעשות מלאכ' בעל הבית יפה וא"כ ודאי השכל מחייב שכל אחד יחזק במלאכתו שאם יחליפו מלאכותיה' יצא כל מלאכ' מהם מגונה והנה הקב"ה הבטיח אותנו פעמים רבות שכאש' נעבוד אותו לא נצטרך לדאוג על שום דבר כמ"ש גזל על ה' דרכך בטח עליו והוא יעשה השלך על השם יהבך והוא יכלכלך סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם כלומ' שחשב בטח השקט ושאנן ולא תצטרך להתייגע ולטרוח אחר מזונותיך והנה ידוע כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד יוה"כ ומי שמייגע את עצמו בטרחו' עצומו' להרויח בחשבו אולי גזרו לו בין ר"ה ליה"כ פרנסה בצמצום לכן מייגע את עצמו הנה בחשבו כן הוא שוטה וכסיל ויגיעו לריק וכלה כחו בחנם וכי יעלה על הדעת שאדם יכול בטרחו להוסיף על קצבתו שבין ר"ה ליה"כ אפילו אם יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט לא יוכל להוסיף על קצבתו אף פרוטה אחת והנה באמ' אנו עם בני ישראל כולנו מסובים על שלחן אבינו שבשמים ואם ח"ו הי' מדחה אותנו מעל שלחנו והי' מניח פרנסתינו ביד כל איש ואיש כאש' ונהגהו שכלו וטרחו ויגיעו במשאו ומתנו הי' כל אדם מפחד ודואג תמיד באמרו אולי הפסדתי בעצמי בהנהג' שכלי ואפש' אם לא הייתי עושה כך הייתי מרויח והי' תמיד בדאג' ויגון ועתה ראוי לנו לשמוח מאוד על אשר זכינו לאכול משלחן גבוה והנה בדרך משל לאדם אחד שרוא' את בנו מייגע את עצמו במשא ומתן בשביל פרנסתו ואביו חמול עליו מאוד על יגיעתו ופוטרו מן היגיעה ושיהי' מאוכלי שלחנו והוא פרנסתו ואח"כ כשרוא' הבן גודל יגיעת אביו כדי לפרנסו יש להבן צער מרוב אהבתו אותו והנה הבורא ית' פטרנו מן יגיעת פרנס' ולקחנו להיות מאוכלי שלחנו ואנו אין לנו לדאוג במה שמפרנס אותנו כי הוא יפרנס אותנו בלי שום יגיעה כלל. ומעת' יובן המוסר שהורונו רז"ל באמר' הכל בידי שמים ואם נתאמץ לפחות או להותיר בשום דבר יהי' לריק כי הכל בידי שמים חוץ דבר אחד אינו בידי שמים והוא יראת שמים שהבחיר' מסורה לנו נמצא כל מעשינו ומלאכתנו אינה אלא יראת שמים ואם נתפוס בירא' שמים נצליח כי זהו עיקר מלאכתנו ואם נתפוס בדבר אחר חוץ מירא' שמים לא נצליח כלום והנם מחליפי' מלאכתנו במלאכ' אחרת שאינה מוצלחת לנו כלל ואנו עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר וכדי בזיון וקצף:

ומעתה נסביר קצת ענינם שכולם תלויים בסגנון אחד והוא להוכיח שמצו' הוכח תוכיח היא מצוה מושכל' ומשארז"ל עד היכן תוכחה עד הכאה עד קללה וביאור ענין כל ישראל ערבים זה בזה ואהבת לרעך כמוך שהיא כל התורה כולה וביאור מ"ש בפסחים שכל אחד יראה שתפלתו תהא כלולה מתפלת כל ישראל וביאור עבדו את השם בשמחה ואיך מצות אהבה כוללת כל התרי"ג עצות ומ"ש דוד הלא משנאיך השם אשנ' ובמתקוממך אתקוטט תכלי' שנאה שנאתי' לאויבים היו לי כי הנה למשל אם ראובן יאהב לשמעון אהבה עזה מאוד הנה אם ייטיב ראובן לשמעון הרי הוא כמטיב לעצמו מחמת אהבתו אותו כי כשיש נחת רוח לשמעון הרי גם לראובן נחת רוח וכששמעון מצטע' גם ראובן