עמוד העבודה רמג

כדי שתשאר הנשמה בהיר' וצלולה ואז תוכל להשיג ולהשכיל עניינים שכליים אבל מי שלא עבר רק על לפנים משורת הדין הרי לא גרם בנשמתו רק שמרי' מועטים ואינם עכורי' כ"כ לשיהיו חוצצים בפני השגה שאינה עמוקה כ"כ אבל כשירצו להעלותו להשגה עמוקה הרי אז בהכרח צריך מירוק אף מן השמרים הדקים כי נגד השגה עמוקה אף שמרי' דקים חוצצי' ואמשיל לך משל הנה הדין הוא שאסור לישב על הספסל שתפילין מונחים עלי' אבל כשטלית מונח עלי' מותר לי שבעלי' והנה יש שמחמיר על עצמו ונזהר מלישב אף כשטלית מונח עלי' או שתיק התפילין מונח עלי' וזהו. לפנים משורת הדין ויש עוד לפנים משורת הדין יותר גדול דהיינו שיזהר מלישב על ספסל שתיק הטלית מונח עלי' והנה ישיבת במקום תפילין חוצצת אף בפני השגה קטנה ובפני השגה גדולה חוצצת אף ישיבה במקום טלית ובפני השגה יותר גדולה חוצצת אף ישיבה במקום תיק הטלית והקש על זה והכל לפי עומק ההשגה צריך יותר מירוק ואף השמרים הזכים חוצצים שם והענין הוא כי אינו דומה החוטא לפני שר קטן לחוטא לפני המלך כי מעשה קטנה פוגם יותר לפני המלך ממעשה גדולה לפני שר קטן לפיכך ארז"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה כי הצדיקים מכירים גדולת רוממותו ית' יותר מאנשים אחרים וכל מה שהמלך יותר גדול ונכבד משאר מלכים צריך להשמר לפניו אף בשגיאה קטנה מאוד והנה כל מה שהשגת אדם יתרבה ישיג יותר גדולתו ית' ואז יתראה בעיניו אף שגיאה קטנה לגדולה ויצטער עלי' והנה לאחר שנתמרק מן השמרים העכורים אז ישיג השגה היותר תחתונה שבג"ע וכשמשיג ההשגה התחתונה ההיא הרי אז משיג גדולתו יתברך ושכלו שיש לו אז משיג שאף ישיבה במקום טלית היא מעשה נגדו ית' לפי שאז מכיר גדולתו ית' אבל ישיבה במקום תיק הטלית אינו נחשב אז אצלו למעשה רע ואין שכלו של אז מחייבהו זה והנה כשמצער מאוד על ישיבתו במקום טלית ומתחרט מאוד עליו הרי זה מירוק אצלו ע"י הצע' ההוא והנה ידוע שהחרט' עוקר' לגמרי העבירה הקטנה ההיא ועי"כ נתמעטה החציצה שהיתה חוצצת בפני המדרגה השני' ועי"כ בא תיכף להשגת מדרגה השני' לפי שהחציצ' שהיתה בנשמתו עד הנה כבר נתבטל ונתעקר' ונאבד' לגמרי וכשמשיג המדרגה השני' שהיא יותר קדושה ויותר חכמה עמוק' כי בכל מקום שהקדושה היא יותר גדולה גם החכמה היא יותר עמוק' ואז יתראה לשכלו אף ישיבה במקום תיק הטלית היא ג"כ פגם לפי שאז משיג עוד יותר גדולתו ית' ממה שהי' משיגו בהיותו בהשגה הראשונה ומתחרט ומצטער על ישיבה במקום תיק הטלית וע"י הצער הזה תתמרק אף המעשה הרע ההיא ועי"כ ישיג אף ההשג' השלישית ודע שלא תחשוב כי המירוק היא ענין אחד והעלי' היא ענין אחר כלומר שלא תחשוב שאחר המיר ק צריכין לו לעשות ענין חדש דהיינו להעלותו למדרגה יותר גדולה אבל עצם המירוק היא היא העלי' כי תיכף שנתמרק ממנו החציצה הרי כבר עלה להשג' יותר גדולה נמצא כל מירוק גורם עלי' וכל עלי' גורמת המירוק נמצא אין שייך לומר אינו חפץ לא בעלי' ולא במירוק כי המירוק נמשך מעצמו וממילא ע"י עלייתו להשגה יותר גדולה מבראשונה כי השגתו של אז מחייבהו להתחרט ולהצטער עלי' והנה כשעולה לאיזה השגה עמוקה הרי הוא כבר שוה לה והוא וההשגה ההיא הוא ענין אחד שהרי מה שהשג' ההוא משגת גם הוא משיג והיא אתו עמו והיא הוא והוא היא כמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו ואם תשאל ותאמר מהראוי הי' כשישיג מה שמחייב' המדרג' הרביעי' או כדומה שאר המדרגו' על איזה דקדוק חסידות ופרישות יתירה ומה שהוא לפנים משורת הדין מופלג אז היה ראוי שיעלה למדרג' הרביעית אבל כל זמן שלא ישיג אותו דקדוק חסידות מה שהמדרג' הרביעית מחייבת ראוי שלא יעלה למדרגה הרביעית זה אינו שהרי כשמשיג אותו דקדוק חסידות מה שהמדרג' הרביעית מחייבת בשכלה הרי כבר עלה למדרגה הרביעית כיון שהשגתו והשג' המדרג' הרביעית שווין הם וכל זמן שלא עלה להשגת מדרגה הרביעית איך אפשר שישיג בשכלו אותו לפנים משורת הדין ואותו דקדוק חסידות מה שהמדרג' הרביעית מחייבת אבל כשישיג אותו דקדוק חסידות מה שמדרגה השלישית מחייבת והוא לא קיים אותו דקדוק חסידות ועבר עליו וממילא מצטער ומתחרט מאוד על שלא קיים הענין ההוא ותיכף שמתחרט ומצטער מאוד על זה מעלין עליו כאילו קיים שהרי אם הי' משיג בעוה"ז אותו דקדוק חסידות מה שהמדרג' השלישית מחייבת והי' אוהב את הבורא כל כך כמו שהמדרגה השלישית אוהבת אותו בודאי היה נוהג אותו דקדוק חסידות מחמת אהבתו את בוראו אבל לפי שבעוה"ז עדיין לא הגיע למדרגה זו שהרי אפילו למדרגה הראשונה שבהשג' של גן עדן לא הגיע נמצא מה שלא נהג בעוה"ז אותו דקדוק חסידות הרי היא בדרך שגגה ואם אפילו זדונות נעשים כזכיות ע"י תשובה וחרטה מאהבה לכש"כ ששגגות יעשו כזכיות ע"י חרט' מאהבה מה שמתחרט ומצטער למפרע על מה שלא נהג דקדוק מחסידות ההוא בהיותו בעוה"ז ועי"כ מתרמקין ממנו הצחצותי שמרים שבמדרגה השלישית ועולה תיכף למדרגה הרביעית וכן ממדרגה הרביעית לחמישית ומחמישית לששית וכן עד עולם

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ע"כ הנה מדקאמר ששכר מצוה מצוה בשי"ן משמע שנותן טעם על מה שכתב קודם שמצוה גוררת מצוה ולכאורה אין כאן טעם ולא ריח ונלע"ד לפרש בעזה"י עפ"י מה שפרשתי במקום אחר המשנה