עמוד העבודה רל

להוציא ממנו טפת דם לכל הפחות א"ל אל תעש לו מאומה והנה שני המדרשים הללו לכאורה סותרים זא"ז כי לדברי המדרש הראשון היה שוחט אברהם את יצחק בע"כ כנראה מטענת אברהם שרצה להשמט שלא לשחוט את יצחק ואחר כך עשה עצמו כאלו ברצון גמור היה חפץ לשחטו והצטער על מה שהזהיר לו לא תגע בו יד והאם יעלה על הדעת שאברהם רצה לגנוב דעת המקום שעשה את עצמו מתבהל ומתפחד על מה שציווהו שלא לשחטו *) אך הענין יובן בהקדים מ"ש האריז"ל כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים הענין הוא שהאיל שהוא חי' טהורה מן השבע חיות טהורו' המנויות בפ' ראה איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר והאיל ההוא כשעומד על שפת הנה' ומסתכל בנהר ורוא' צורתו ודמותו במי' וטועה וחושב שיש שם במים איל ממש ואינו דמות בלבד והדמות ההוא נדמה לו שהיא נסבה. אילה ומשתוקק אליה להזדווג עמה אבל מתיירא הוא לקפץ בתוך המים ואם היה מוצא אילה נקבה על שפת הנהר היה מזדווג עמה והי' ממלא תאוותו אך כשאינו מוצא נקבה על שפת הנהר אזי תאוותו להזדווג לנקבה מתגדל ומתרבה והולך וגדל עד כי יגיע לחולת אהבה וצער מופלג מאוד עד כי יוכל למות מחולת אהבתו לנקבה וזה אמר הכתוב כאיל תערוג על אפיקי מים לגודל חול' אהבתו ולא נשקט התאווה ההיא ממנו כי אדרבה התאווה מתגברת עלי' כמו כן נפשי תערוג אליך אלהים כי חולת אהבתי אליך אלהים הולכת ומתגבר' עלי מאוד מאוד ואי"ה לקמן נמתיק ענין זה בהמתקה יתירה. ועוד מצאתי בכתבי קדשו של האריז"ל שפירש כמה פסוקים דכתיב אני ה' לא שניתי וכתוב ה' הוא האלהים וכתיב כי שמש ומגן ה' אלהים וכתיב כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים וצדיקים יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה והענין הוא כן דע כי אין דבר רע יורד מן השמים והשפע היורד' מלמעלה לעולם היא שפע טובה מאוד אלא שהשפע ההיא משתנה לרעה לפי רוע מזג והכנה של המקבל השפע ההוא המשל בזה הנה אנו רואי' בעינינו שהשמש פועל' פעולות הפכיו' שמתיכה השעוה ומקפיאה המלח ומלבנת הפשתן ומשחרת הכובס והנה ודאי פשוט שהשמש אין בה שתי כחות כח ההתכה וכת ההקפאה וכח המלבין וכח המשחי' שאפילו יושם המלח במקום השעוה ג"כ יקפיא ואם יושם השעוה במקום המלח ג"כ יותך אבל באמת הכח שבשמש הוא כח פשוט אלא שטבע חומר השעוה לקבל התכה מן הכח הפשוט שבשמש וטבע חומר המלח לקבל ההקפאה וכן חומר הפשתן מוכן בטבעו לקבל הלבנונית וחומר האדם מוכן לקבל שחרורי' מן השמש והנה כמו כן למעלה אין שם ח"ו מדות חלוקות ומשונות זו מזו לומר ח"ו שזו מדה"ד וזו מדה"ר אלא הכל הוא מדה"ר אלא שהצדיק כחו בריא וחזק ויש לו כח לקבל הטוב ההוא בעיניו כמות שהוא משא"כ הרשע ברוע הכנתו ומזגו החלוש מתהפכת השפע ההיא אצלו לרעה נקרא אצלו מדה"ד וזה שאנו אומרים ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ר"ל פעולת אמת וישר רק אנחנו הרשענו שע"י רוע בחירתינו הפכנו מדה"ר למדה"ד ועפי"ז תבין משארז"ל רשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד ר"ל שהשפע ההיא עצמה אשר הצדיקים נהנים ממנה ומתענגים בה הנה אצל הרשעים מתהפכ' השפע ההיא בעצמם למדה"ד ולרעה והצדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר שמאותו השפע עצמו שמגיע לרשעים יסורין וצער מאותו השפע עצמה מגיע לצדיקים נחת ותענוג והנה הצדיקים בטוב בחירתם מהסכין המדה"ד של הרשעים למדה"ר והנה ידוע שהוי' רומז לרחמים ושם אלהים רומז לדין וזה"ש הכתוב אני בשם הוי' לא שניתי מעולם מרחמי' לדין כי למעלה אין שום פירוד ושנוי חלילה וז"ש הכתוב ג"כ ה' הוא אלהים כלומר כי למעלה הכל אחד בין בחי' הרחמים בין בחי' הדין רק כי שמש ומגן ה' אלהים שהם מדה"ר ומדה"ד הם נמשלי' לשמש שיש בה כח אחד פשוט בלי שנוי והשנויים אינם אלא לפי שינויי הכנת המקבלי' כמו כן ממש הם בחי' ה' אלהים שהם מדה"ר ומדה"ד ואני המשלתי עוד משל נאה לזה בעבור כי מתוך המשל הזה יובן לנו עוד ענין אחד והמשל הוא לשני אנשי' ראובן ושמעון וראובן בא מבית המרחץ שרחץ שם בחמין וגופו בריא וחזק ושמעון עקצוהו פרעושי' וכנים ופשפושי' וחפץ לשרוט את בשרו מרוב עקיצותיו והנה אם לוי ישרו' את שניהם על גופם בצפרניו היטיב בשווי ובמשקל אחד לשניהם ולא ישרוט את אחד יותר חזק מחבירו הנה שמעון ירגיש תענוג והנאה משריט' וראובן אדרבה ירגיש כאב ויסורין והנה השריט' היא פעולה אחת ופשוטה רק השינוי הוא בעבור שנוי הכנת המקובלים השריטה כי גוף ראובן שאין גופו עקוץ מוכן לקבל כאב ויסורין ע"י שריטת לוי וגוף שמעון העקוץ המקבל הנאה ותענוג ע"י שריטת לוי וכן הוא ענין השפע הבאה מלמעלה מתחלפ' אצל בני אדם לטוב ולרע לפי שנויי הכנת' והנה השפע הבאה מלמעלה אין בה שום ציור ניכר פרטי שנוכל לצייר בו ענין פרטי הן טוב או רע כי השפע היא היולי"ת ועיקר הדבר הוא מסור ביד האדם שאם יתגבר אדם בשכלו על תאותו ירגיש עונג משפע שלמעלה ואם יגבר תאוותו על שכלו ירגיש צער **(הגהה והנה איתא בזוהר כל המוסר עצמו על קידוש העם באמרו שמע ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג על קידוש השם בפועל ממש והנה נראה פשוט כוונת הזוהר שיחשוב אפילו יראה איש עומד לנגדו וחרב שלופה בידו להתיז ראשו לא יפסיק בשמע ישראל אבל באמת השכל מחיי' שהמחשבה הזאת יכולה להיות כל זמן שאין המעשה בפועל ממש אבל אם וראה בפועל ממש שרוצים להתיז ראשו אזי יברח משם למלט על נפשו ולא יהי' בדעתו אז אמירת שמע ישראל וא"כ איך ומה הוא מסירת נפשו בשמע ישראל אך הענין יובן בהקדם מש"כ האריז"ל וכו' עיין בפנים עכ"ה:

)**