עמוד העבודה רכז

ואין עין השכל שבעולם יכול להשיג אמתתה ענין עוה"ב על בוריו וזהו עין לא ראתה לפי שאינו יכול לראות רק הבורא ית' לבדו הוא יודע ענין עוה"ב אבל עניינים הגשמיים יודעים הבריות טובם וענינ' לכן מבטיח להם הבורא דבר שידוע לבריות ומביא משל נאה ע"ז וזהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא שא"א לקבל בחומר הגשמי עריבות ההשגה לעוה"ב רק כשנזכר לעוה"ב אז יודע לנו מהות ענינו. וראיתי בספר אחד לפרש הפסיק כי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה בהקפה בהרחבת זמן לעוה"ב משא"כ היצר הרע שמראה לאדם טובות הגשמיות כמו גניבה וגזלה ואכילה מאכלות אסורות וניאוף ועד"ז מפרש בעל כלי יקר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שהתענוג הוא מוכן ומזומן תיכף ומיד משא"כ היצר טוב מאריך זמן פרעון באשראי אי ובהקפ' ולפענ"ד נראה פירוש הפסוק לפי שהנה ידוע שהתאוות הגשמיות מונעים את' האדם מהשג' השכל והחכמה ולעולם א"א שיתקיימו ביחד כ"א כשזה קם זה נופל כמו שארז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנ' של ירושלים ולעולם אין שלום ביניהם כי אדרבה מתנגדים המה זה לזה ומתלחמי' זה עם זה כי השגת הרוחניות מסטרא דקדושה הוא והנאות הגופניות מסטרא דקליפה וזהי שאמר הכתוב כי יד על כס יה מלחמה לה' שהוא כללות סטרא דקדושה בעמלק שהוא ס"א שהוא כללות סטרא דקליפה והנה יש אנשים טפשים שחושקים בהנאות הגופניות יותר מההנאות הרוחניית ויש אנשים משכילים שתופסי' ההיפוך והנחש התחכם לפתותה לומר שזה העץ יש לו סגולה מיוחדת שהוא טוב למאכל וגם נחמד להשכיל וז"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל לפי שיש בפרי עץ הדעת שני הסגולות ביחד ולפיכך ותקח מפריו ותאכל אבל אם לא הי' בו הסגולה לחדד השכל לא היתה מחלפת הנאה גשמיי' בשביל הנאה רוחניי' שהוא השגת השכל

ועוד נ"ל פירוש אחר על שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והוא שייך לענינינו דלעיל כי הנה ארז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו יש בידו מנה מתאוה מאתים השיגה ידו למאתים מתאווה ארבע מאות זוז והנה יש מדקדקים הרי יש חצי תאוותו בידו כיון שמתאוה למאתים ויש בידו מנה ויש רוצה לפרש מתאוה עוד מאתים לבד המנה שיש לו כבר אבל שיבוש הוא דא"כ היאך אמר אח"כ השיגה ידו למאתים ממילא יש לו שלש מאות זוז וא"כ הל"ל מתאוה ששה מאות זוז שהוא כפלים מג' מאות זון ונחזור לענינינו שאין אדם מת וחצי תאותו בידו נמצא כל מי שיש לו הון רב הוא יותר עני ממי שיש לו מעט עד"מ מי שיש לו מנה לא יחסר לו רק מנה ואי שיש לו מאתים יחסר לו מאתים וז"ש מרבה נכסים מרבה דאגה שעשיר דואג על חסרון ממון יותר ממה שדואג העני וכן פירש מהר"ם שיף ריש ועושר אל תתן לי שהתפלל שלא יתן לו עשירות כזה שבצד אחד יהיה עושר ובצד השני יהיה רש כי רוב הונו הוא סיבת רוב עניותו וביקש מהקב"ה שיברך אותו במדת שמח בחלקו ויהיה עשיר אמתי כאשר הובא בשם חכם אחד אהוב למלך והי' רש מאוד ואמר לו המלך בקש ממני איזה מתנה ואתן לך ואומר החכם למה אבקש ממך ואני עשיר יותר ממך ואומר לו המלך באר דבריך ואמר החכם זה המעט שיש לי מספיק לי יותר ממה שמספיק לך הרב שלף וכן פירש הרמב"ן וה' ברך את אברהם בכל שהקב"ה ברכו במדת ההסתפקות ולא היה חסר כלום כי היה לו כל משא"כ מי שהוא אץ להעשיר לעולם לא יהיה לו כל כ"א החצי וכן יעקב אמר וכי יש לי כל רמז ג"כ על ענין זה והשתא יבואר ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלומר לפי טבע בני אדם אי אפשר להצטייר שכר מצוה בהאי עלמא דממ"נ אם הוא שמח בחלקו א"כ כל השכר של עולם הזה אינו נחשב בעיניו לכלום דהשלוה והייסורין שווין אצלו מאחר שהוא שמח בחלקו ואם אינו שמח בחלקו א"כ הוא מן אותן שאמרו עליהם אין אדם מת וחצי תאותו בידו וא"כ כל מה שיוסיפו לו בעוה"ז לא יהי' נק' בשם שכר אלא עונש הוא אצלו לפי האמת דכל מה שיוסיפו לו יהי' לו השתוקקת לכפלים ודואג יותר מבתחילה ונמצא אין זה שכר אלא עונש הילכך א"א להצטייר שכר מצוה בהאי עלמא ואין להקשות האיך אמר בלשון כלל אין אדם מת וחצי תאותו בידו דמשמע שלא ימצא אדם בכל העולם שיסתפק במעט והאיך אמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כיון שאיש כזה אינו בנמצא כלל זה אינו דמ"ש אין אדם מת מדבר מרוב הבריות ולא מוכלם דכיוצא בזה מצינו שאמר יתרו למשה שיבחר דיינים שיהיו שונאי בצע ששונאים את ממונם בדין כמ"ש רש"י בחומש שונאי בצע שיהיו שונאים את ממונם בדין כההוא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיני' ממונא בדינא לאו דיינא הוא והנה לכאורה דברי רש"י אין להם תפיסה ונ"ל פשוט שנתן לו עצה שיברור דיינים שיהיו רואין חוב לעצמן כי הנה ארז"ל אין אדם רואה חוב לעצמו והוא יבחור דיינים שיהיו רואים חוב לעצמן והנה קשה הלא ארז"ל בלשון כלל אין אדם רואה חוב לעצמו משמע שאין אדם אחד בעולם שיהיה רואה חוב לעצמו והאיך יברור דיינים כאלו אלא ע"כ שמה שאמר אין אדם רואה וכו' על הרוב ידבר ומשה יבחור יחידי סגולה שרואין חיב לעצמן וזה שמביא רש"י לראי' כההוא דאמרינן כל דיין דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא וקשה דמשום שאינו יכול להיות דיין לעצמו לא יוכל להיות דיין לאחרים דהא דאין יכול היות דיין לעצמו משום דאין אדם רואה חוב לעצמו אלא ע"כ דעל הרוב דברו אין אדם רואה חיב לעצמו אבל באמת נמצאים יחידי סגולה שרואין חוב לעצמן והרמב"ן בפירוש החומש מפורש דברי רש"י כך שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציא