עמוד העבודה ריט

בשלימות אצל כל א' מהם לפי שהוא רוחני והרוחני יכול לשכון במקומות אין מספר וכן מי שמזכיר שם משמות הקודש בקדושה ובטהרה ומשוך אותו אור הרוחני המיוחס לשם ההוא ואפילו אם יזכירו מאה אלפים אנשים השם ההוא ישרה אור ההוא על כל א' מהם וזהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך

והחכמה תחי' בעלי' כשאדם ישכיל איזה ענין שכלי ישמח מאוד והנה השמחה היא ענין רוחני כי שם הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו והשמחה במעונו ומי שחי חיי צער חיו אינם חיים ונופל עליו עצלות וכבדות שענינים אלו חלק א' ממיתה הם דוגמת השכינה שהוא א' מס' במיתה משא"כ מי שמשכיל ענין שכלי הוא שמח לפי שהחכמה והשמחה והחיות ממקור א' הם משתלשלים ואז נעשה קל ואע"פ אם היה מתחלה חושק לישן נתעורר משינתו ואינו יכול לישן מפני שניתוסף בו כח חיוני והחיים והמות לא ישכנו ביחד ומשרע"ה מפני רוב דבקותו בקדושות המקום ב"ה לא היה צריך לאכול ולא לישן ג' פעמים מ' יום וכן באליהו נאמר וילך בכח האכילה וכו' וכן בנערי ישראל כתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וע"ש בתרגום

אני ה' וכבודי לאחר לא אתן כי הנה כתב האריז"ל והובא במשנת חסידי' במס' היכלות הקליפות פ"ו משנה ו' ואלהים קדושים שבהם ק"ך צירופים מתפשטים בין הספירות מחכמה דאצילו' עד סוף העשי' ומשם ולמטה מתפשטים אלהים אחרים עכ"ל והנה כתיב זה לעומת זה עשה אלהים אבל באמת אין זה [אלא] בשם אלהים כי יש אלקים בקדושה ונק' אלקים קדושים ויש ג"כ בחי' אלקים בקליפה ונק' אלהים אחרים משא"כ שם הוי' אינו אלא בקדושה לבד ולא בקליפ' ח"ו ג"כ וכן שם אדני אינו אלא בקדושה וזה"ש אני השם הוי' הוא שמי לבד וכבודי שהוא שם אדני לאחר שהוא אל אחר לא אתן וכן שם אל הוא בקליפה ג"כ כמו שמצינו אל אחר וכן אלהים אחרים ואפשר לומר כי היו"ד שבין הה' והמ"ם של אלהים אחרים הוא חיות וניצוץ קדושה שבתוכם וכשתסלק היו"ד מהם נשאר אל הם כלומר הם אל כלומר שהם נחשבים כאל וכלא

אמת מארץ תצמח הר"ת הם אמת והסופי תיבות דהיינו הת"ו מאמת והצד"י ממלת מארץ והחי"ת מתצמח הרי הוא תצמח והאמצע תיבות דהיינו מ"ם מאמת וא"ר ממלת מארץ והצד"י מתצמח הרי הוא מארץ נמצא השלשה מלות אמת מארץ תצמח כפולים הם כי הוא רומז למ"ן שכפולי' הם ממ"ד בסוד אין טפה יורדת מלמעלה עד שיעלו טפיים כנגדן מלמטה כי ענין הכתוב הוא לומר כשאמ' מארץ תצמח הרי אז צדק משמים נשקף פירוש אחר פשוט ע"ד נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר אבל כשיש אמת בעולם הרי אז מארץ תצמח. ועוד יש אצלי בעה"י פירוש על פסוק אמת מארץ תצמח ע"ד אשה מזרעת תחילה וע"ד יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ובדוגמא שלמעלה מצאתי בספר מקדש מלך כבש בן שנה הנה הר"ת הוא כבש וס"פ הם שנה ואמצע תיבות הם בן

ימחו מספר חיים ועם הר"ת הם ימחו: לבן בן נחור הר"ת הם לבן

ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך הנה שוא הוא ר"ת של תביא בית ד' אלהיך

הרעים ה' על מים רבים ר"ת הרעים: כל מרכבה קולט' רושם מן הרוכב ולכך אסור להביט על ידי הכהני' בשעה שמברכין את ישראל משים שאז שורה קדושה על ידיהם מעין השראת השכינה ואע"פ שבדבר רוחני לא שייך הבטה גשמיי' מ"מ לפי שידיהם. נעשו מרכבה לקדושה אסור להביט עליהם ולכן אם הכהן בעל מום אסור לעלות לדוכן מפני שהקדושה אינו שורה כ"א על דבר שלם וכן איתא בפרי עץ חיים שפע' אחת כאבו העינים להרח"ו ושאל לרבו האריז"ל ע"ז ואמר לו על שמביט על האריז"ל בשעת ק"ש וקדושה שאז יש שם השרא' השכינה

כתוב במשנת חסידים בשם האריז"ל מי שבאה לו בכי' פתאום סימן הוא שבאותה שעה דנין אותו למעלה דאע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וחרד' הדין שיש לשורש נשמתו למעלה מפלש' עד למטה על הגוף וזהו כדוגמת האריז"ל שהיו שפתותיו נעות בשינתו בשב' לפי שנשמתו עלת' למעלה ולמדתה שם סודות התורה בשבת פרש' בלק סוד אתון בלעם ומעין זה היא משארז"ל כשאומרים איזה דבר תורה בשם אדם שמת כבר שפתותיו דובבו' בקבר וכן הנביא כשנשמתו השיגם למעלה סודו' נבואתו והגוף הי' מושכב על הארץ היו הה' מוצאו' של הנביא מדברים אותן דברי הנבואה הכתובים לפנינו ונשמת הנביא השינה למעלה אותן הסודו' המלובשי' בדברי הנבואה הכתובים לפנינו

כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים הענין הוא דע נאמנה שאע"פ שנראת שעבודתינו לבורא ית"ש הוא עבידה אנושיות ועבודה גשמיית מ"מ האמת הוא שעבודתינו הוא עבודה אלהיית ומה שהיו ראוי שהוא ית' יפעול בעצמותו לקיים העול' כמו שעיקר התחלת בריא' העולם יש מאין הוא ית' בעצמו פעל במחשבתו ית' הנעלם מעין כל חי כי בו ית"ש הרצון הוא היכול והיכול' הוא הרצון כי תיכף שחושב הוא ית' בהויית איזה דבר תיכף נתהוה הדבר ההוא ולא הוצרך לאמיר' כלל כמו שמפרש הרמב"ן כל ויאמר דמעש' בראשי' אינה אמיר' ממש אלא הכונה על הרצון כמו ויאמר המן בלבו והנה הי' ראוי כמו שעיקר הבריא' הוא ית' בעצמו פעל כן הים ראוי שהוא יתברך בעצמו