עמוד העבודה כא

נמוכה ויש השגה גבוה וים עוד מדרגה יותר גבוה וכן גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והנה כשרואה הכסיל הזה ש חכם הזה כיוון הדבר לאמיתו גוזר בדעתו שזה החכם כיוון הדבר לאמיתו עפ"י נבואה ולא עפ"י שכל וזה שאמרו. רז"ל משחרב ביהמ"ק ניתנה כינוי הנבואה לשוטים כלומר שבאמת ענין הנביאה היא השגה שכליית עמוקה מאוד למעלה מהשגה אנושית כמ"ש ונביא לבב חכמה אלא שהשוטים שנעלם מהם ההשגה העמוקה הזאת שהיא השגה נבואיית מכנים אותה ההשגה בשם נבואה ובאמת אינה אלא השגת שכליית עמוקה. ואע"פ שביאור זה רחוק קצת מדרך האמת והוא קצת ענין הלציי עכ"ז כתבתי לך זה שתבין מתוך זה ענין גריעות של מי שאינו רוצה לתלות החסרון בדעתו טז ודע שהמדה הגרועה הזאת צומחות מחסרון דעת. כי זה הדבר עצמו שהאדם מבין איך שבהשגה מדרגות מדרגות יש. הבנת ענין זה עצמו הוא דבר חכמה יומי שהוא שוטה אינו יכול להשכיל איך יש מדרגות מדרגות בהשגה ומפני כן חושב הוא שאין השגה למעלה מהשגתו והוא נמשל בזה כבהמות נדמו.. כי בהמה בשכלה הדל אינה יכולה להבין שבשכל יש מדרגות מדרגות וחושבת לפעמים שהאדון שלה הוא יתר סכל ממנה. כאשר ביארתי בעזה"י תוכחת מוסר של רז"ל באמרם הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. עפ"י משל יז הנה ידוע להיות שאדם יש לו קומה זקיפה ובהמה יש לה קומה כפופה לכך הבהמה אינה יכולה לראות כ"כ למרחוק כמו האדם וכאשר האדם רוכב על הבהמה רואה עוד יותר למרחוק. ונמשיל משל לאדם שרוכב על הבהמה ומגיע לשני דרכים המתפצלים וסופם מתקבץ לדרך אחד והנה דרך אחד מב' דרכים בתחלתו יש בו רפש וטיט מעט ובסופו הוא דרך ישר וחלק ושוה ביושר. ודרך הב' בתחלתו ישר ושוה ובסופו יש בו רפש וטיט עמוק הרבה מאוד מהלך ש' או ת' אמות רפש וטיט והדרך ההוא עקום ג"כ והנה הסוס יש לו ג"כ השכלה מועטת לבחור לילך בקרקע יבישה מבקרקע לחה ויש בה רפש וטיט ובעבור שהסוס אינו רואה למרחוק בוחר בדרך ההוא שהו' יבש וישר בתחלתו ומה שבסופו יש בו רפש וטיט אינו יכול לראות והאיש בעבור שרואה למרחוק מכריח את הסוס ביד חזקה לילך בדרך שבתחלתו טיט ורפש ובסופו מישור ארוך מאוד והנה הסוס חושב בדעתו על אדונו המכריח אותו לילך בדרך שתחלתו טיט ורפש וחושב שאדונו הוא סכל ושוטה ושהוא יותר חכם ממנו וחישב בדעתו לאמר מה אעשה שנמסרתי לאדון סכל ושוטה שבוחר יותר לילך בדרך רע מבדרך טוב וכל זה בעבור סכלותה שאינה יכולה להשכיל שאדונה רואה הרבה למרחוק יותר ממנה והוא יודע יותר איזה דרך הוא טוב יותר. כמו כך הוא ענין הצדיק ורשע בעניני עוה"ז ועוה"ב כי עוה"ז תחלתו מישור שאוכל ושותה ומתענג בשינה ויתר תענוגים וסופה שוחה עמוקה כי יפול ח"ו בגיהנם לבאר שחת וטיט היון והרשע הכסיל איני משכיל בשכלו שסופו להיות יורד לגיהנם ואינו רואה רק מה שלנגד עיניו אבל הצדיק המשכיל משכיל בשכלו שהסוף של תענוגי עוה"ז מתהפך לענין רע ומר ובוחר בדרך שנראה בתחלתו רפש וטיט דהיינו למאוס בתענוגי עוה"ז ובוחר בצום ותפלה ולימוד תורה וטרחת המצוה אע"פ שבתחלה קשה עליו קצת הענינים הללו מחמת פתויי היצר אבל מאחר שמשכיל בשכלו שסופו להתענג בגן עדן תענוג נפלא רוחני אשר לא ישיער ואין לו ערך ודמיון כלל יקל בעיניו מתחלתו למאוס בעוה"ז הכלה ונפסד ונשחת וכל הנאותיו אינם אלא לזמן מועט מאוד כמו האוכל איזה דבר שמן ומתוק אינו מתענג רק בשעת אכילתו ואחר שהשביע את עצמו הרי שוה אצלו כמו אם הי' משביע את עצמו בפת חריבה ואפילו אם הי' נמשך התענוג של האכילה המתוקה אף לאחר האכילה אעפ"כ הוא זמן מועט כי ימי שנותינו הם שבעים שנה אבל עוה"ב הוא עולם שכלו טוב וארוך עולם הנצחי. והנה ידוע שהפרש גדול יש בין עונג הגופני היותר גדול ובין היסורים הגדולים היותר קשים ומרים והנה יש ביניהם מרחק עצום ורב והמרחק שבין תענוגי עוה"ז להתענוגי עוה"ב היא יותר גדול ממרחק הנ"ל לאין תכלית וז"ש רז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. יח ועפי"ז ביארתי הפסוק מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו כי שורש ועיקר של כל חכם להבין ולהשכיל שבענין השגה יש מדרגות מדרגות ומפני כן יכול לתלות בחסרון ידיעתו כשלא יוכל להבין ולהשיג איזה דבר וחושב בדעתו אולי עד כאן הגיע גבול שכלו. והנה במשל הנ"ל. שהמשלנו בענין הסוס שחושב שאין חכמה בעולם יותר מחכמתו וכל זה הוא מחמת שהוא סוס כי אילו הי' משיג שיש חכמה למעלה מחכמתו לא הי' סוס כי השנה זאת אינה השגה בהמיית אלא השגה אמשית. והנה אנו בני אדם משכילים שהאמת לא כן הוא כמו שחושב הסוס אלא נדע ונשכיל האמת הברור שהשגתינו האנושית נעלה וגבוה מאוד מהשגת הבהמה והנה בראותינו השגה שפילה ונמוכה מהשגתינו שאינה מכוינת האמת לגודל סכלותה כמו כן נשכיל שלמעלה משכלינו והשגתינו יש עוד הרב' השגות גבוהות מאוד ומה שידמ' לפעמי' לאדם על איזה קושיא שאין לה תירוץ בעולם זהו מחמת חסרון ידיעתו במציאות מדרגות רבות בהשגת השכליות כמו הסוס שהמשלנו למעלה העולה מכל זה שעיקר ויסוד של כל חכם לב להיות משכיל שיש מדרגות רבות בהשגות השכליות ולא