עמוד העבודה קפד

יש להם מציאות חזק בפני עצמן אף שאינם מחוברי' אל הגוף כי כל אלו הם כחות הנשמה והנשמה היא עצם זך רוחני אור שכליי עומדת וקיימת בפני עצמה ומציאות' חזק ואמיץ ולא תטעה לחשוב שהחכמה והגבורה אינם עצם ומהות הנשמה אלא הם ענינים נתלים בנשמה והנשמה היא ענין אחר אלא החכמה והגבורה ושאר השלמיות הרוחניי' הן הן עצם ומהות הנשמה כי כל הרוחניי' אינם נפרדים מפעולתם לשנאמר עצמותם ומהותם הוא דבר אחד ופעולתם היא דבר אחר אלא עצמותם היא פעולתם ופעולתם היא עצמותם כי הרוחני היא עצם אחד פשוט וכל השלמיות והפעולות כלולות בה באחדות פשוט אלא שאין כוחות הנשמה מושגים לנו כ"א אחד אחד כי פעולת הראיה אינה פעולת השמיעה כמו שבארתי בקונטרוס אחר וכ"כ הרמב"ם במ"נ שכל פעלו הוא עצמו כללא דמילתא הנשמה היא עצם אחד רוחני פשוט מקור כל שלמיות האדם שכל שלמיות האדם צומחות ממנה וההפך מן השלמיות שהם הגריעות והחסרונות הם נמשכים מצד שמרי הנשמה וזוהמת' שהשמרי' ההם הם הם עצם קליפת נשמתו והם מתישים כח הקדוש והטוב שבנשמה וצריך כח אמיץ להגביר ק הטוב של הנשמה על החלק הרע וכפי שיעור רוב שמרי הנשמה צריך רוב התגברות על חלק הרע והם הם שרשי בחירת האדם כי כשהשמרים מתעוררים ומבצבצים ועולים וצפים למעלה מתעכר זכות ובהירות הקדושה ועי"כ מתעורר באדם מחשבות זרות והרהורים רעים לפעול פעולות רעות והשכל נחלש והטפשות אשר בא מצד השמרים מתגבר והטוב המועט בטל ברוב הרע והשמרים ואע"פ שעדיין נשאר לו מעט שכל להשכיל שאחז בדרך לא טוב ורוצה לנטות להפכו אין בידו ויכלתו כי כבר נכבש ונחבש ואסור השכל ביד התאוה והפקר ואין לאל ידו להוציא חלק הטוב שבנפשו ממסגר אסיר מבית כלא ותחת מה שהי' ראוי שהשכל שהיא הקדושה ימשול על הקליפה שהיא העבד והשפחה ונהפוך הוא כמ"ש הכתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. והנה כבר יצאנו מענינינו ונחזור לענין הראשון הנה כל מיני השלמיות והטובות הנמצאו' בעולם הנה הם רוחניים כי אף הרגש' החמשה חושים שהם הרגשות גשמיות בא מכת הנשמה כי בלתי הנשמה הגוף הוא כאבן דומם אלא שההרגשות נתעבו ונתגלמו ע"י כלי הגוף כי מה שעיני אדם רואים היא ראיות השכל אלא שהנשמה בהיותה חוץ לגוף משגת השגה שכליית רוחניית ובהתלבש כח השכלי של הנשמה בגוף העכור של האדם נחשך הכח ההוא מלהשכיל כי הכלי שלו שהוא עין הגשמי הוא כלי עב וגס ואינו יכול להשכיל השכלה רוחנית* ולא נשאר אצלו רק יכולת ההבט' הגשמיית וזהו נקר' ירידה אצל כח הנשמה המלובש **(הגה"ה *וזהו מ"ש המחברים שהגוף הוא מסך מבדיל בפני הנשמה ומה שהיתה הנשמה משגת קודם התחברה גוף השגה פשוטה וברורה בלי הקדמו' כמו השגה אנושיי' שא"א לה בלתי הקדמות ובהתחברה לגוף אינה משגת כ"א ע"י הקדמת השגת חושים הגשמיים:

)** שעירב בעין הגשמי כי קודם התלבשות הכח זה בעין הגשמי הי' יכול להשכיל השכלה רוחניית ועתה ירד ונפל ק יכולת הזה ולא נשאר אצלו רק הבטה בהמיית וכן השגת כל החושים הם מכח הנשמה אלא שהכח ההוא נתעבה ונתגלם ונתלבש בגשמי והנה שאר השלמיות כמו החכמה וגבורה והחמצה והרצון והמחשבה והנדיבות והזריזות והאהבה והיראה והבושת כולם הם רוחניים אלא שלא נודע מציאותם כ"א ע"י פעולות גשמיות כי ע"י שנראה כתיבת החכם דברי חכמתו נכיר שהוא חכם וע"י מה שישא ארם משאוי כבד על כתיפו נדע שהוא גבור וע"י מה שנראה איש אחד ילביש איש ערום בחורף נדע שחמל על הערום ההוא וע"י מה שנראה איש אחד מסתתר בשעה שנצרך לצרכיו במערה לפנים ממערה ומחיצה לפנים ממחיצה נדע שיש בו מדת הבושת והנה כל אלו הכוחות רוחניים כמו חכמה וגבורה וחמלה ובושת ודומיהם א"א לשכל אנושי להשיג מציאותם אם לא ע"י פעולות גשמיות וכלל גדול הוא אין שום כח רוחני של אדם יכול להתגלות ולאדם זולתו כי אם ט" פעולות איברים הגשמיים והפעולות הגשמיים הם כלים לכוחות הרוחניים וכל הכוחות הרוחניים ההם הם כחות הנשמה ולא תחשוב שהכחות הללו רבים הם ולא כח אחד כי הלא החכמ' אינה הגבורה והבושה אינה החמלה ותרצה לחשוב שבנשמה הכחות ג"כ רבים. אלא שבנשמה כל הכחות הללו כח אחד ופשוט הם כי פעולות הגוף הם המחלקים ונותנים חלוק ושנוי בין הכחות הללו כי כל כח מאלו הכחות נתגלה ונודע ע"י כלי משונה ומובדלת מזולתה כי כל פעולה שהיא כלי להתגלות כח רוחני היא משונה מפעולה זולתה כמו שהסברנו למעלה אבל בנשמה כל הכחות הללו כח אחד פשוט הם ולא תחשוב כי עצמות הנשמה היא ענין אחד וכוחותיה המתייחדים בה הם ענין אחר זולת עצמותה אלא כחותי' הם הם עצמותה ועצמות' היא כחה הפשוט והכולל אלא אצל אנשים חסרי הדעת שקשה להם להאמין מציאות עצם שאינו נתפס ואינו מושג לחמשה חושים כ"א לשכל והנה כמו כן א"ס ית"ש כל השלמיות כלולים בעצמותו באחדות פשוט ושלמיות הם עצמותו ועצמותו הם שלמיותיו ולא תטעה בעבור שכתבו החוקרים והפילוסופים כי השי"ת קרוב אצלינו בתכלית הקירוב מצד פעולותיו ורחוק מאתנו בתכלית הריחוק מצד מהותו ובעבור זה הטעה לחשוב שמהותו הוא עצם א' בלתי שלמיותיו ופעולותיו והשלמיות שלו הם תלוים בעצמותו ובמהותו וחלים עליו ח"ו כמו שחלים מקרה החכמה והגבורה על האדם והם אינם עצם ומהות האדם אל תטעה לחשוב כן שבאמת מהותו הוא שלמותו ושלמותו הוא עצמותו וכמו שמהותו