עמוד העבודה קפא

מין השגה טעם מתוק מאוד ויש שלא יטעים בהשגה ההיא טעם מתוק כ"כ או לחלוש' שכלו שאין יכול להבין על בורי' עומקי' ומתיקות' א' לעומק שכלו והדבר ההוא פשוט אצלו כמו מושכל ראשון ואינה נחשבת אצלו ההשגה ההיא לעמוקה ומתוק' והמין הזה הוא מעין חוש הטעם הגשמי שאדם טועם במאכלי' כי לפעמים טעם מתוק אצלו יחש' למר לחולשת מזגו כענין כל אוכל תתעב נפשו ולפעמים טעם שאינו מתוק כ"כ יהיה נחשב אצלו למתוק מאוד מאחר שדבר חדש הוא אצלו ולא הורגל בכמו זה ולפעמים טעם מתוק מאוד לא יחשב בעיניו כ"כ למתוק בעבור שאין זה נק' בעיניו מתוק כ"כ בעבור שהורגל עד עתה בדברים יותר מתוקים מדבר הזה ומין השגה השני' היא מעין חוש הראו' כי יראה בעין שכלו אמיתות הדבר וכמו שחוש הראי' היא הדקה מכל החושים כן זו ההשגה היא הדקה מכל ההשגו' ויש עוד מין השגה אחת והיא שלא ישיג האדם מעצמו כי אם יסביר לו איזה אדם שום דבר שכלי ויבין הדבר ההוא אבל הוא עצמו אינו יכול להשיג בשכלו ההשגה הזאת מבלי שיחכים אותו חבירו בה זהו מיוחס אל חוש השמיעה כי אם לא ישמע הדבר הזה מחבירו לא ידע אותה ההשגה לעולם ואיש כזה לפעמים לא יבחין מעלת ואיכו' ההשגה ההיא אם היא השגה עמוק' ומתוק' או לא ואינו מבין אלא ענין ההשגה ההיא בעצמה והיא הבחי' הראשונה מג' בחי' הנז' וענין השגה הזאת ר"ל המיוחס לחוש השמיע' לא תמצא בשכליים העליונים כי אין שם דיבור ולא שמיעה כי ענינים אלו ממשיגי הגשמיים הם ואין שה אלא השגה מעצמם ומדעתם ומשכלם אבל ג' בחי' הנזכרו' הם נמצאים ברוחניי' העליוני' דהיינו שחכמה משגת את הבינה השגת עצם הבינה והשג' איכות מעל' הבינה והשג' אמית' מציאותה ובינה משיג בחכמה אמית' מציאות' כי היא עילת' ואם חכמ' לא היתה נמצא' גם היא לא היתה נמצא' ואם אין חכמה אין בינה אבל אינה משג' אמית' מהות החכמה כ"א במקצ' כפי שיעור ערכ' הנשאר עדיין גנוז בחכמ' כי האצילו' הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום ובחי' הבינה אשר נשאר גנוז בחכמה היא שורש וחיו' וקיום הבינה ולפי שהבינה אינה משגת מהות החכמ' על בורי' לפיכך אינה משג' ג"כ שיעור ערך מעלת החכמ' על בורי' הגם שזה ודאי משגת שמעל' החכמה גדולה הרבה יותר ממעלת' כמו שמעלת' גדלה הרבה יותר ממעלת החסד עלולה ע"מ אינה משג' כמה שיעור ערך מעל' החכמה כמו שהחסד אינו משיג שיעור ערך מעלת' עד כמה הוא כי כל מדרגה ומדרגה נק' א"ס לערך מדרגה שלמטה ממנה והנה הבחי' הראשונה מג' בחי' הנ"ל הוא הנושא את ב' בחי' הנשארו' והמה נשואו' עליו כי הם תלויי' בו וחלי' עליו ואחשוב אני אולי יתפרש עד"ז ההפרש שבין שלש מלות הנזכרות בכל מקום חכמה ובינה ודעת כי לכאורה ענינם אחד הוא שכולם ענין שכל וחכמה הוא ואחשוב אני שאולי הם רומזים על הג' בחי' הנ"ל ודעת היא הבחי' הראשונה שהיא השגת השגה השכליית עצמה ושם דעת בסתם נאה לה כלומר שנודע לו ענין חדש מה שלא ידע מקדם וחכמה ובינה יהיו רומזים לשני הבחי' הנשארות ואין בידי כעת ליישבם איזה מהם תתייחס לאיזה בחי' מב' הבחי' ויש פנים לכאן ולכאן סוף כל סוף הדעת היא כמו בחי' ממוצאת וכלולה ומוכתרת בעטרת שניהם כי שניהם חלים ושוכנים על הדעת וזהו שאמרו רז"ל ולא במרכב' ביחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים כלומר אם יש לו שכל ישר שיוכל להשכיל ג' בחי' הנזכרו' חכמה בינה ודעת וז"ש חכם ומבין מדעתו מדעתו דייקא כלומר מאותו הדע' שהוא משיג שהיא הבחי' הראשונה יתחכם ויבין ממנו הב' הבחי' הנשארות דהיינו בחי' אמיתות' ובחי' מעלת'

נ"ל ליתן טעם לשבירת הכלים והויות הקליפות עפ"י מה שביאר בזוהר הפסוק וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך דהנה קשה חכם גדול כשלמ' מה חידוש מודיעני בזה ועוד נ"ל לדקדק מהו מן הסכלות ומן החושך הל"ל על הסכלות ועל החושך וביאר בזוהר כך שהנה אם לא היה חושך במציאות כלל בעולם כ"א תמיד היה אור היום ולא היה מציאות לילה וחושך בעולם כלל לא היו מבינים הבריו' מעלת האור והיום לא היתה נחשבת אצלם לטובה כ"א להעדר רעה כמו שעכשיו נחשב מדה בינונית עד"מ ענין הממוצע בין האור והחושך כמו כן הי' נחשב אצלם האור הגדול כמו ענין הממוצע של עתה אבל עתה שאנו רואים ענין החשך שהוא רע עי"ז אנו מבינים מעלת האור וטובו וכן הענין בענין החכמה והסכלות כי אם לא היה סכלות בעולם לא היתה החכמה נחשבת למעלה וטובה ולא היה ניכר ונתגלה טובה ומעלת' לעולם נמצא מי גרם שיהיה לחכמה מעלה וחשיבות הוי אימר מדת סכלות גרם לו כמו שחשך גרם לאור להיות ניכר טובו ומעלתו בפני הבריות אע"פ שעצם האור לא נשתבח עתה יותר משאלו לא היה חושך במציאות עכ"פ עתה נתגלה מעלתו ונחשב לטובה בפני הבריו' כי ענין הטוב והרע אינם מכונים כן לפי תכונת העצם שלהם אבל לפי מה שהם נראים בעיני הבריות עד"מ כי לפעמים כשיקרה לאדם איזה מקרה שעצם שלה ותכונת' הוא רע ואותו האדם נהנה ממקר' הרע הזה לפי הכנתו כבר, נחשבת המקר' ההיא לטובה בעיניו וכן להיפוך אם יקר' לאדם איזה מקר' שעצם תכונת' הוא טוב מאוד רק שהוא אינו יכול לקבל אותה ומצטער בבוא' עלי' כבר נחשבת הטובה ההיא לרעה אצלו וכבר מבואר אצלי בקונטריסים משלים ע"ז שכל ההשתנות הכל הוא מצד בחי' המקבל ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב ונ"ל פירוש הפסוק כי השפע הבא מלמעלה