עמוד העבודה קעח

של מלת בטחורים תחת מלת בעפולים להורות על הקרי של בטחורי' ואל ישיאך לבך לאמר כי הנקודו' שתחת מלת בעפולי' הן הם הנקודות העצמיות של מלת בעפולים אלא הנקודות הללו הם נקידות העצמיות של מלת בטחורים והוטלו התנועות תחת מלת בעפולי' כדי לקצר כי מן הראוי הי' שבעפולי' שהוא כתיב ולא קרי יהי' בלתי נקוד כלל כמו כל כתבין ולא קריין כמו הש' השני' שבמלת יששכר וכמו הצ' השני' של ולמחצצרים אלא לפי שהנקודו' של מלת בעפולים ומלת בטחורי' שווים הם לכך קצרו והעמידו נקודות של מלת בטחורי' תחת מלת בעפולי' כי מן הראוי לבא בעפולים בלי נקודה כלל ואחר זה נקודות בטחורי' כזה וכן הוא הענין ממש גבי ישגלנה וישכבנה שהקרי הוא ישכבנה והכתיב הוא ישגלנה וכן הוא בשם הויה ית"ש ששם הויה הוא כתיב ולא קרי אבל קריאתו היא באדני כמו שאמרו רז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא לכך הוטלו נקודות של שם אדני תחת שם הוי' להורות על קריאת האדני שהנה אדני הוא קרי ולא כתיב לכן נקודותיו מורים על חסרונו מן הכתיב ואחשוב כי לכן נק' שם הוי' תורה שבכתב לפי שהוי' הוא רק כתיב ולא קרי ואדני נק' תורה שבעל פה לפי שבפה אנו קוראים אדני ובמחשבה לבד אנו מכוונים באותיות הכתיב וכן שמעתי על הא דחשיב במסורה אילין דכתיבין הוא וקרינן היא לרמז הענין דלא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א שהוא דכורא ונקרא אני באל"ף דל"ת שהוא נוק' וכן הכתיב הוא לשון דכורא והקרי היא לשון נוק' והנה מפורסם בכתבי המקובלי' כי קול ודיבור מרומזים לקב"ה ושכינתיה הוי' ואדני קול לקב"ה ודיבור לשכינה ובתיקונים איתא דנקודין לגבי אתוון כנשמתא לגופא והנה לכאורה היה מקום ללון אי משום שהאותיות אינם יכולין להתנועע אם לא ע"י נקודות כמו שהגוף אינו יכול להתנועע אם לא ע"י הנשמה לכך חשיבין נקודין כנשמה לאתוון הלא גם הנקודות א"א להיות נרגשין הברתם אם לא ע"י הברת האותיות שהרי כל מין הברה שתוציא מפיך בהכרח תהיה אחת מהברת אותיו' אלפא ביתא הגם שיש קצת טעם לזה אבל אינו טעם מספיק וקצת דחוק הוא ובלתי מתיישב בלב משכיל אבל הענין הוא במה שחלקו המקובלי' קול ודיבור לשני בחינות ולכאורה בחי' אחת הם כי אחד מהם בלי מציאו' השני א"א להמצא כלל כי קול בלי דיבור א"א להמצא כי כשתוציא מפיך קול הברתה בהכרח יהי' הקול ההיא אחת מהברת אותיות אלפא ביתא והרי כבר הוא בחי' דיבור ודיבור בלי קול ג"כ א"א להמצא כי כשתוציא דיבור מפיך בהכרח שיהי' לדיבור ההוא קול אף שיהי' הדיבור ההוא נמוך מאוד מ"מ קול מיהא הוי אם לא שנדחוק לומר שדיבור בלי קול הוא כשמדבר בלחש כ"כ שלא ישמיע אפי' לאזניו כעין מה שאמרו רז"ל הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצא אבל נלע"ד להסביר שבאמ' קול ודיבור ב' בחי' הם והענין היא כי הדיבור נחלק לה' מוצאו' כוללים כ"ב אותיות אלפא ביתא והברת אות א' אינו דומה להברת אות אחר אפי' אותו האותיו' שהם ממוצא אחד הם חלוקים בהברתו ועיקר ענין דיבור הוא הצטרפות שני אותיו' או יותר בין שהשני אותיו' יהיו שווים כמו גג דד וו זז חח כך צץ שש תת או אינם שווים ובלבד שיחובר מהאותיו' מלה שלימה תורה על ענין מה הן שם או פועל או מלה כמבואר בספרי המדקדקים אבל מלה פחותה מב' אותיות לא תמצא לעולם ולא תורה שום ענין בעול' רק משמש למספר כי א' מספר אחד ב' מספר שנים ג' מספר שלשה ואפי' לענין המספר אינו יכול לשמש כ"א במכתב לבד ר"ל אם תכתוב על הנייר ג' ימים ולא תכתוב במילואה גימ"ל ימים אלא אף אם תכתוב ג' פשוטה כזה ג' ימים יבין הקורא המובן ממנו שלשה ימים אבל כשתרצה לומר לאדם שלשה ימים לא תוכל לדבר ג' פשוטה לבד כ"א מלאה כזה גימ"ל והרי כבר היא מלה שלימה בצירוף שאר אותיות ולא תכונה בשם אות אחת כי אם בשם מלה שלימו' והנה בחי' הקול היא בחי' פשוטה מוכן לקבל הברות מהברות שונות כדמות היו"לי המוכן לקבל כל צורה שתהי' כי הוא משולל ונעדר מכל צורה לכן מוכן הוא לקבל כל צורה וכמו הנייר הלבן המוכן לקבל עליו כל מיני אותיות משונות בצבען או בצורתן להיותו משולל ורק מכל צבע ומכל צורה ואם תכתוב על הנייר עד"מ א' ב' הנה הבחי' המשתווה לשתי אותיות הללו הוא בחי' הנייר הלבן שבתוך האות בין בחי' הלבנונית המוקף מן צורת האות ובין בחי' הלבנונית המקיף את האות מבחוץ מכל צדדין ויש עוד בחי' השתנות בין ב' אותיות הללו והוא בחי' צורתן שהאותיות הללו משתנות בצורתן וע"י כך גם הלבנונית המוקף מן האות א' אינו כלבנונית המוקף מאות ב' והרי גם בבחי' הלבנונית יש להם שנוי בענין התמונה כי שנוי צורת האות גורם שינוי תמונת הלבנונית כמו כן ממש הוא ענין הקול לנגד חתוך האותיות שהאותיות שמשונות בהברתן כולם נחקקים על הקול הפשוט הסובל את האותיות ונושא אותם כמו הנייר הסובל את האותיו' והנה כמו שהמשלתי באותיו' הכתובים על הנייר יש ב' בחי' בחי' אחת נקרא בחי' המשתווה ובחי' הב' בחי' המשתנה והבחי' המשתווה היא בחי' הלבנונית שבתוך האות בבחי' לבנות הלבנונית ולא בבחי' תמונת הלבנונית כמו כן בחי' המשתווה באותיות הנארגים על הקול הוא בחי' הקול הפשוט השוה בכל האותיות והבחי' הב' שבמשל הוא בחי' השתנות תמונת הלבנונית כמו כן באותיות הנחקקי' על הקול יש בחי' המשתנה והיא השתנות הברתן נמצא שקול ודיבור ב' בחי' הן (ועדיין קושייתי אינו מיושב בזה שהקשינו הלא כמו שהנקודות א"א להיות נרגשין בלי אותיות כמו כן א"א להרגיש האותיות בלי נקודות ולמה קראו לנקודות בשם