עמוד העבודה קיב

לב כתב הראב"ד ז"ל בפירושו לספר יצירה בהקדמתו וז"ל עלת העלית יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשוטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עילה וזה עלול עכ"ל הראב"ד הנה לכאורה פשיטות משמעות לשון הראב"ד הלז יבהיל ויחריד לב האדם שמקטין כח הא"ס מיכלתו הגדיל הבב"ת ומגדיל עצמות הנאצל הראשון שהוא כתר א"ק עד שכמעט הוא קרוב לאמונת השניות ח"ו. אבל כאשר תעיין היטיב בלשונו שכתב שזה עילה וזה עלול נכלל בזה מעלת הא"ס שהוא בב"ת במה שהיא עלה ולא עלול וירידת מעלת הנאצל הראשון מן המאציל במה שהוא עלול כי ההפרש שבין עלה ולא עלול לעלול הוא הפרש בב"ת כמ"ש הראב"ד עצמו בדף ט' ע"א וע"ב וכן הביא מהרמ"ע בס' פלח הרמון בתחלת שער ג' המכונה בשם שער אם הא"ס הוא הכתר הביא שם בשם הרמ"ק בס' אלימה וז"ל הרמ"ק אע"פ שאנו נניח שנתקרב הכתר לא"ס כל האפשר בחק העלול להתקרב לעולת מ"מ יחויב בינם הבדל עצום ורב כמרחק שיש בין העלול הראשון והעלה הקדומה בהחלט כי הוא לאין שיעור הגבה למעל יותר מאשר גבהו שאר העלת מעלולהן עד שיצדק לומר שרחוק מה שהיה בין הכתר ובין הא ס הרבה יותר ממה שהיה בינינו הנמצאים השפלים ובין הכתר העליון עכ"ל הרמ"ק בס' אלימה והנה דבריו מוכרחים ונאותים בכנוי הא"ס המורה שהוא בב"ת וכל פה ורעיון נלאה מלהגדילו ולתארו בתוארים מוגבלים ח"ו ואם נאמר שגודל הא"ה על הכתר העליון הוא כמו ההפרש שבין כתר עליון ובינינו הרי כבר הגבלנו אותו בשיעור מוגבל לומר שגודל מעלתו הוא כשיעור הזה לא יותר ח"ו ולא עוד אלא אפי' אם גלגל היומי שהוא למעלה מכל הגלגלים היה פנימיית חללו ממולא מגרגירי חרדל והיינו אומרים שכמנין גרגירי חרדל שבחלל הזה כ"כ יש הפרש יותר בין הא"ס ובין הכתר מההפרש שבין הכתר עליון ובינינו הרי כבר נתננו שיעור למעלת א"ס ב"ה שכל מה שיוכל להיות נתפס בפה ולשון הרי הוא שיעור וגבול והנה מה שלכאורה דברי הראב"ד מחרידים לב האדם כמ"ש בסימן זה אדרבה הם מורים על עיקר גדול שהא"ס הוא הטוב והמטיב בתכלי' ההטבה כפי מה שיוכלו העלולים לשאת רק אקדים חקירה אחת מספר ש"א

לג כתוב בספר שומר אמונים בויכוח ראשון דף ט"ז ע"ב סימן מ"ב וז"ל שאלתיאל ומדוע לא האציל הא"ס את הכתר עליון שיהיה שוה לו ממש כיוון שהא"ס הוא הטוב והמטיב בעין יפה ואין כילות וצרות עין לפניו ומתרץ ע"ז בסימן מ"ג וז"ל יהוידע מפני שהוא מהנמנע שאלוה יעשה אחר כמותו לא מפני חסרון כח הא"ס רק מפני היות הכתר עליון עלול שקדם עליו ההעדר ולכן לא יסבול ענינו להתדמות אל עילתו כי איך ישתוה האפשרי המציאות אל מחויב המציאות ואף שהמאציל יטיבהו כל טובה א"א לו להנאצל שהוא כתר עליון לקבל טובה ושלימות מהא"ס עד שיהיה שוה לו ממש אלא מוכרח שירד מאת פני אדוניו ושלימותו הבב"ת בערך ההבדל שבין עילה לעלול וכמו שהאריך בזה הפרד"ס ש"ב פ"ז וס' אלימה עין כל ח"ב פ"ה ע"ש.. ושוב הקשה שם בס' שומר אמונים בסימן ס"ד וז"ל שאלתיאל עדיין יקשה דאם הא"ס חפץ להיטיב ובכחו הבב"ת יכול לעשות עלולו דומה לו ממש ולא עשה כן מפני שהנאצל העלול לא יסבול היותו שוה לו א"כ נמנע לא"ס שיפעל כל מה שירצה כי תכונות העלול הנאצל יעכבנו במה שאינו יכול לקבל כל מה שעילתו היה רוצה להשפיע בו ולהמציאו בב"ת כמוהו וזהו חסרון אצלו ית"ש ומתרץ ע"ז בסימן מ"ה וז"ל יהוידע מה שהוא נמנע לעלול אינו חסרון בחק הא"ס אם לא יפעלנו כיוון שהוא נמנע לעלול שיהיה שוה לו שהרי א"א לעלול לסבול ב' הפכיים שיהיה עלול ובלתי עלול דהיינו עלול לפי שקדם לו ההעדר ובלתי עלול שיהיה שוה לו. לכן אינו חסרון אצלו אם לא יעשנו ככה אבל מה שהוא אפשר לעלול דהיינו כל מה שאפשר לו לקבל הרי הוא צודק ביושר ההטבה האלהיית דאל"כ לא יהי' פועל שלם ולא טוב גמור בפעולתו יען לא השפיע בעלולו כל השלימות שהיה יכול להשפיע בו ולא הטיב לו כל מה שהיה יכול להטיב לו ולכן כדי שלא נייחס זה בחסרון לא"ס מוכרח להודות כי אמת ויציב הוא מה שקיבלו המקובלים שהא"ס בלי אמצעי פעל והאציל עלול אחד ודומה לו כל מה שיתכן אל העלול להיות דומה לעילתו והוא הכתר עליון כמ"ש הראב"ד ז"ל או נקרא אותו בשם א"ק כמ"ש האריז"ל עכ"ל בעל שומר אמונים והן הם באמת דברי הראב"ד ז"ל שכלל כל זה בלשונו הזהב שאמר עלות העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול שאם היה ההפרש שבין הא"ס להנאצל הראשון יותר מהפרש שבין עלה הקדומה בהחלט לעלול הראשון א"כ אינו טוב גמור ח"ו ואל תטעה בלשון הראב"ד שאמר הלשון יתחייב ממנו כתר עליון לומר שבדרך הכרח בחוייב נאצל הכתר עליון ח"ו אלא ברצונו הטוב של הא"ס בלי שום הכרח כלל נאצל כ"ע אלא ר"ל יתחייב לנו בשכלינו כלומר השכל יחייב אותנו להודות להקדמה הזאת שההפרש שבין א"ס לכ"ע אינו אלא כהפרש שבין עלה הקדומ' בהחלט לעלול הראשון כפי אמונתינו שהא"ס הוא טוב גמור ומטבע הטוב להיטיב בתכלית ההטבה מה שאפשר לעלול הראשון לקבל דאל"כ לא יהיה ח"ו טוב גמור

לד בס' שימר אמונים בויכוח ראשון סימן נ"ב הקשה שם וזהו תורף כוונתו הנה ודאי יש כח ביד הא"ס לברוא העוה"ז מבלי השתלשלות של כל העולמות וא"כ מה צורך להמציא רבו נמצאי' כ"כ והשיב תשובה נצחת הנה שאלה זו מאתנו הוא חציפות גדול ועצומה כאלו העוה"ז הוא עיקר