אלפי מנשה עה"ת סט

גואלים שהם יגאלינו בב"א מן הגלות האחרון לכך פיר התפלל אז תפלת ערבית שהוא כנגד הגאולה אחרונה וזהו וילן שם כי בא השמש ר"ל ביאת משיחין וכמו שדרשו רז"ל במדיר בפ' משפטים פרשה לא הפסוק עד בא השמש תשיבנו לו עד שיבא משיחינו שנאמר וזרחה לכם יראי שמו שמש צדקה מרפא בכנפו' עיי"ש וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כי מאבנ"י המקום עם מראשתי"ו [בתורה כתוב מראשתיו חסר ו' אחר השי"ן] עולה משי"ח ב"ן יו"ד [לעתיד יהי' דויד מלא יו"ד וכן הוא בדה"י] משי"ח ב"ן יוסיף עם שמותיהם מנח"ם נחמו"ם כנודע ששמו של משיח בן דוד הוא מנחם ושמו של משיח בן יוסף הוא נחמיה. וישכב במקום ההוא במקו"ם ההו"א גי' בב"ל מד"ו יו"ן אדו"ם. הרי נרמז כאן הארבע גליות עם התרין משיחין שיבואו לגאלונו בב"א כי בשביל זה הלך יעקב מבאר שבע לחרן וכנ"ל

א"י ויפגע במקום ג"פ מקום כתיב בפסוק ועיין בבעה"ט מ"ש בזה. ועוד לאלוה מילין עפמ"ש בילקוט ראובני בפרשת וירא בשם הציוני אשר המלאכים שהלכו לסדום הכשילם הס"מ בדברים שאמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה ונענשו שלא יכלו לעלות למעלה וגבריאל ורפאל נתעכבו עד שיעקב התפלל תפלת ערבית ובכח אותם תפלה עלו שניהם למעלה הה"ד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו עיי"ש והנה מה דכתיב ויפגע במקום פירשו רז"ל שהתפלל תפלת ערבית שתיקן תפלת ערבית וא"כ אז תיקן יעקב מה שאמרו המלאכים משחיתים אנחנו את המקום ונתעלו גבריאל ורפאל למעלה בכח אותה תפלה וזהו דכתיב ויפגע במקום מקום דייקא רומז על מה שאמרו המלאכים משחיתים אנחנו את המקום ותיקן זאת יעקב אז בתפילתו שהתפלל תפלת ערבית וזהו דכתיב ג"פ מקום בפסוק כי ג"פ מקו"ם גי' גבריא"ל רפא"ל בהתכוללם יחד שע"י תפלתו נתעלו השני מלאכים אלו למעלה

ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. איתא בתרגום יוב"ע וצלי באתר בי מוקדשא כו' ונסיב ארבעה מאבני אתרא קדיש ושיי איסדוי עיי"ש. והנה במד"ר פליגי ר' יהודה ור' נחמי' ורבנן כמה אבנים לקח יעקב ר"י אמר י"ב ור"נ אמר ג' ורבנן אמרי מיעוט אבנים שנים וכל אחד אומר טעם לדבריו מדוע לקח יעקב אבנים סכום זה דייקא עיי"ש במדרש והתרגום יונתן שכתב שלקח ארבעה אבנים לא קאמר שום טעם. ואפשר לומר הטעם דהנה כתיב ויפגע במקום ופירשו רז"ל בש"ס חולין ויפגע תפלה שהתפלל במקום שהתפללו אבותיו וכן מפרש בתרגום יוב"ע וצלי באתר בי מוקדשא והנה איתא בש"ס ברכות דף כ"ו שיעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה והקשו בתוס' שם מחולין פרק ג"ה דאיתא שם לאחר שצלי בעי למהדר משמע שהתפלל ביום והרי אין זמן תפלת ערבית עד צאת הכוכבים ולפי מה שפירשנו דקיי"ל כר"י דאמר עד פלג המנחה ניחא עיי"ש בתוס' ועיין בפנ"י ברכות שם מיש שם לבאר מ"ש התוס' ולפי"מ שפירשנו כו' ובסוף דבריו שם כתב הפנ"י דבדרוש האריך להוכיח שבאותו שעה הי' מתפלל תפלת מנחה לפי"מ שמצא במדרש שהשקיע הקב"ה החמה שלא בעונתה ב' שעות ולאחר ששקעה לו החמה חזר והתפלל תפלת ערבית עיי"ש בפנ"י ונראה כוונתו בזה דלפי"ז לא קשיא קושית התוס' הנ"ל אחרי דמה דאמרינן דלאחר שצלי בעי למהדר הכוונה הוא לאחר שצלו תפלת מנחה ולא אחר שצלי תפלת ערבית בעי למהדר. והנה לפע"ד נראה כדברי הפנ"י אך נלע"ד דלאו דוקא מנחה בלבד התפלל אז יעקב שם דהא ליכא הכרע לזה דלא התפלל שם רק מנחם בלבד ושפיר י"ל שהתפלל שם תפלת שחרית ותפלת מנחה כיון שהי' במקום שהתפללו אבותיו אברהם ויצחק ע"כ התפלל שם הב' תפלות שחרית ומנחה שהתפללו שם אבותיו אברהם התפלל תפלת שחרית ויצחק התפלל תפלת מנחה ולאחר שצלי תפלת מנחה בעי למהדר וכששקעה לו החמה התפלל תפלת ערבית ויוצא לנו מזה שיעקב אבינו התפלל אז שם כל השלשה תפלות שחרית מלחה וערבית. וי"ל שכן הוא ג"כ דעת התרגום יוב"ע שכתב וצלי באתר בי מוקדשא וכתב סתם וצלי ולא קאמר דוקא וצלי תפלת ערבית כי כוונתו הוא שהתפלל יעקב שם כל השלשה תפלות. והנה איתא בתיקונים תיקון עסרין וחד צלותא איהי כקרבנות כמו דאמרינן תפלות כנגד תמידין תקנום וקרבנין אינון לקבל אריה שור נשר אדם ארבע חיות שבמרכבה קרבנא קדמאה דא צלותא דשחרית ואם הוו זכיין הוה נחית דיוקנא דאריה והוי מקבל קרבנא כו' וקרבנא תנינא לקבל שור ולקבלי' צלותא דמנחה אם זכו האי שור מקבל קרבנא כו' קרבנא תליתאה דערבית קרבנא דעופון כו' דאי זכו נשרא דיעקב נחית לקבל לון כו' קרבנא רביעאה לקבל אדם דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כולא עיי"ש בת"ז. נמצא לפי האמור שיעקב אבינו התפלל שם אז כל השלשה תפלות הרי נחתו כל הארבעה חיות שבמרכבה לקבל התפלות וזהו ויפגע במקום וילן שם והיינו ויפגע במקום שהתפלל