אלפי מנשה עה"ת קפו

מצד החכמה וכמ"ש והחכמה תחי' בעלי' וכן איתא בכתבי האר"י ז"ל במצות ביקור חולים ע"פ אשרי משכיל אל דל אשר משכיל הוא חכמה משם בא הרפואה אל החולה הנקרא דל. ולדעתי זהו שאמרו רז"ל כל מי שיש לו חולם בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים וקאמרו חכם דייקא כי הרפואה וחיים בא מצד החכמה. והנה איתא עוד בכתבי האר"י ז"ל בכוונת ביקור חולים כוונה לסלק המות מן החולה לכווין שם מה"ש עיי"ש ושם זה הוא שם אחד מע"ב שמות והוא נרשם בק"ש בפרשת והי' אם שמוע על תיבת אל. והוא הרמוז כאן גבי קטרת שהוא מבטל מותנא אשר ק"ח ליך סעו"ם ס"ת חכ"ם ומש"ה ק"ח ליך סמים ס"ח חכמ"ה רומז שהחכם יש ג"כ בכוחו להמשיך חיים ורפואה כמו עם הקטורת כי החיים והרפואה הוא מצד החכמה גם נרמז כאן השם מה"ש והוא שם המסוגל לסלק את המות והוא בתיבות א"ל מש"ה כי משים אותיות מה"ש ועיין גם בב"ש באע"ז בשמות אנשים אות ה' שמביא בשם האר"י ז"ל ששם מה"ש רומז על משם עיי"ש ותיבת א"ל רומז על מה שנרשם בק"ש שם מה"ש טל תיבת א"ל

אך את שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם וכתב רש"י ז"ל וז"ל אות גדולה הוא בינינו שבחרתי בכם בהנחילו לכם את יום מנוחתי למנוחה עכ"ל וראיתי בכתבי קודש של כ"ק מרן אבי הה"ק זצ"ל שכתב שרש"י ז"ל מוסיף אות גדולה ומה מקרא חסר אם לא נאמר גדולה רק כי אות הוא ביני וגו' אמנם רש"י מרמז על מ"ש בזהר ובסידור שהשבח שאנו אומרים בשבת אל אדון על כל המעשים הם אתווין רברבין דבינה לכן כל אות שיר בפ"ע וזהו ג"כ מרומז בדברי רש"י שהוסיף אות גדולה. עכ"ד ונ"ל להוסיף על זה דהנה איתא בגמרא שבת דף קי"ח ע"ב אמר ר' יוחנן משום רשב"י אילמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלין שנאמר כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתרי' והביאותים אל הר קדשי וגו' וזהו שהוסיף רש"י ז"ל אות גדולה וכוונתו על בינה וכדברי כ"ק אבי זצ"ל כי רמז בזה על הגאולה שלימה ע"י שמירת שבת כי הגאולה תהי' מבינה וכנודע. וזהו נמי מ"ש רש"י בהנחילו לכם את יום מנוחתי למנוחה היינו להגאולה שלימה וכן מפרש כ"ק אבי זצ"ל בפרשת ראה הפסוק כי לא באתם עד עתה אל המנוחה הגם שהי' לנו שילה וירושלים עדיין אינו מנוחה עד שיעבור הרמז של עת"ה וכמ"ש הבעה"ט בפרשת וישלח ע"פ ואחר עד עתה ואז יהי' מנוחה לחי העולמים ומנוחה לישראל בב"א כי"ר עכדס"ק וכמו כן כאן מ"ש רש"י ז"ל יום מנוחתי למנוחה היינו להגאולה שלימה שיהי' מנוחה לחי העולמים ומנוחה לישראל וע"כ יש לרמז עוד לזה אשר שבית עם או"ת [כי שבת אות הוא וכמ"ש בקרא] עולה משי"ח ב"ן דו"ד משי"ח ב"ן יוסיף אליה"ו הנבי"א [כי שב"ת נחשב בספרים למספר תש"ג כמספר נחל"ת יעק"ב אביך וכנודע] והם השלשה גואלים שיבואו לגאלינו בב"א

וביום השביעי שבת וינפש וסמיך לי' ויתן אל משה ועיין בבעה"ט שדרש הסמוכין אלו מלמד שניתנה תורה בשבת. ולדעתי י"ל עוד דהנה עיקר יצירת האדם הוא רק לעסוק בתורה וכמו שאמרו ז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. ואוי לו לאותו אדם שעוסק רק בעניני עוה"ז ואינו עוסק בתורה אך מי שמחזיק אנשים הלומדים את התורה זה חשיב ג"כ כאלו הוא עוסק בתורה וחולקים בשכר בשוה עיין מזה במשנה זבחים פ"א מ"ב ובפי' הרע"ב שם ובש"ס סוטה דף נ"א ובמד"ר פ' נשא פרשה י"ג ובבעה"ט פרשת במדבר ע"פ מטה זבולן עיי"ש וביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' במחבר וברמ"א עיי"ש ועיין גם באוה"ח פרשת בלק ע"פ כנחלים נטוי וגו' שכתב דאפי' העוסקים בעניני עוה"ז ואינם לומדים תורה. אלא שמחזיקים ידי האנשים הלומדי תורה עומדים בשורש הקדושה עם הלומדי תורה עיי"ש. והנם התלמידי חכמים הם בבחי' שבת כל ימי השבוע ולאו דוקא ביום השביעי בלבד כי הם בבחי' שבתא דכולא שתא וכנודע מהזהר אבל מי שאינו עוסק בתורה הרי אצלו אינו שבת רק שבת בלבד שהוא יום השביעי אבל לא כל ימי השבוע וכולא שתא. וזהו וביום השביעי שבת ר"ל מו ששבת רק ביום השביעי והיינו שאינו בבחי' שבתא דכולא שתא אלא יום השביעי בלבד הוא שבת אצלו והוא מי שעוסק רק בעניני עוה"ז ואינו עוסק בתורה. וינפש ר"ל וי נפש [כן דרש ג"כ האר"י ז"ל לפי דרכו ומובא בילקוט ראובני וינפש וי נפש עיי"ש וכן דרשו רז"ל וינפש וי אבדה נפש] היינו וי לאותו נפש אחרי דאדם צריך לעסוק בתורה ויהי' בבחי' שבת בכולא שתא אך התיקון לזה הוא ויתן אל משה היינו שיתן ממונו אל הת"ח להחזיק את הת"ח כי הת"ח נקרא משה וכדאיתא בש"ס חולין דף צ"ג ע"א אמר רב ספרא משה מו אמר רחמנא וכו' אמר רבא משה מי אמר רחמנא וכו' ופירש"י משה ת"ח וכן מצינו עוד שאמרו זל"ז משה שפיר קאמרת.