אלפי מנשה עה"ת קסא

קושית התוס' הנ"ל בהא דזבחים דאמרינן וכ"ת דגייז לי' אבנים שלמות כתיב ג"כ ליתא דהא לפגימה בסיד יש עצה למלאות הפגימה עם סיד אחר אע"כ דהתם הכוונה היא משים הפגימה באבנים דייקא ולא בהסיד וליתא לתירוצינו. ומעתה הרי לפי"ד הר"א ממיץ דבאבנים כשר פגימה כחגירת צפורן נשארו ב' קושיות התוס' הנ"ל בלי תירוץ

איברא אף כי שערי תירוצים לא ננעלו ויש אתי הרבה הרהורי דברים ליישב ב' קושיות התוס' הנ"ל על דרכים אחרים אולם אין ברצוני להאריך בזה כי בלא"ה דברי הספר יראים הנ"ל הם תמוהים בעיני אחרי דהרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם שם כתבו טעמא להא דפגימה בסידא אינו פוסל אלא דוקא כטפח או כזית ובאבנא אפי' פגימה כחגירת צפורן פוסל משום דסידא כיון דנפיק לן מעליו ודרשינן אבל לא בזמן שהוא חסר ואין חסרונו ניכר אלא בטפח או בכזית משא"כ באבנא דכתיב אבנים שלמות כל שפגימתן גדולה כחגירת צפורן אינן שלמות ועוד סברא הוא כי האבן מתחלתו הוא שלם ראוי להקפיד עליו יותר מן הסיד שהוא מקובץ מדברים נפרדים וטבעו להפריד כל דהו כשמתייבש ואם אדם מקפיד בו הרבה לא תמצא מעולם מזבח כשר עיי"ש [לשון זה הוא יותר לשון הריטב"א. והרמב"ן והרשב"א כתבו ג"כ כן אלא שהם כתבו בקיצור מילין] ולפי"ז דברי הספר יראים הנ"ל שהם להיפך הם תמוהים. דהא אין בזה לא טעמא מקרא ולא טעמא מצד הסברא לכן המובחר בעיני לומר דט"ס הוא בספר יראים וצ"ל להיפך וכך צ"ל ומוקמינן לי' התם בסידא אבל באבנא שנינו כמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה הצפורן. והוא כפרש"י ושאר כל הראשונים הנ"ל

ובעמדי בענין זה אני תמה על דברי המגי' בפי' הרבינו גרשון שבש"ס חולין שם דפוס ווילנא שהר"ג שם כתב וז"ל לא קשיא הא בסידא הא באבנא שתחגור בה צפורן דכתיב אבנים שלמות עכ"ל הר"ג וכתב המגי' שם וז"ל נראה שחסר כאן וצ"ל בסידא כדי שתחגור בה צפורן באבנא. כל דהו דכתיב אבנים שלמות עכ"ל ולא ידעתי מה קאמר וכך הו"ל להגי' דצ"ל בסידא טפח או כזית באבנא שתחגור בה צפורן [או באבנא כל דהו]. וגם אפי' זה לא הי' צריך להגי' אלא הי' די להוסיף בדברי הר"ג עוד תיבת באבנא וכך הו"ל להגי' הא בסידא הא באבנא באבנא שתחגור וכו' ולפי"ז הי' פירושו של הר"ג כפרש"י שגם רש"י אינו מפרש רק מה דאמרינן הא באבנא ואינו מפרש מה דאמרינן הא בסידא עיי"ש

משפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי. מתחיל פרשת דינין בעבד עברי ועיין ברמב"ן ובכלי יקר מ"ש בזה. ובמד"ר איתא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הה"ד כה אמר ד' שמרו משפט ועשו צדקה. ונראה לי בכ"ז דהנה צדקה מהפכת מדה"ד למדת הרחמים וכמו שאמרו ז"ל ומובא ברש"י ז"ל בפרשת וירא שגדול מתנת עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים. והנה מלת לפניהם יש לדרשו על צדקה מתרי טעמא חדא עפמ"ש התוס' בסוף פ"ק דב"ק דף ט"ז א"ב לפניך זו צדקה שנאמר והלך לפניך צדקיך עיי"ש וה"נ לפניהם זו צדקה ואידך עפי"מ שאמרו ז"ל בש"ס עירובין דף נ"ד ע"ב מנין שחייב להראות לו פנים שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם עיי"ש ומבואר מזה שדרשו לפניהם מלשון פנים וכ"כ המהרש"א בח"א שם וכ"כ גם כן הרא"ם כאן והנה פנים הוא צדקה וכטעם דכתיב בצדק אחזה פניך ועיין גם בשל"ה דף ל"ו ע"ב שכתב אשר מזרח רומז על צדקה כיון שמזרח נקרא פנים ופנים הוא צדקה עיי"ש וזהו ואלה המשפטים ואל"ה היינו ו"פ אל"ה עולה גבור"ה המשפטים הם דינים וכמ"ש כי המשפט לאלקים הוא וגם משפ"ט עולה ה"פ אלקי"ם וכדאיתא בספרים ואם תרצה להמתיק הדינים והגבורות העצם לזה אשר תשים לפניהם ר"ל שתעשה צדקה כי לפניהם הוא צדקה וכאמור ובזכות הצדקה יתהפכו הדינים לרחמים, וזהו שהביא המדרש לכאן הפסוק שמרו משפט ועשו צדקה כי פסוק זה יש לפרשו ג"כ כנ"ל והיינו שמרו משפט אם תרצו להשמר מן משפט שהוא דין שלא יהי' עליכם השראות הדינים ח"ו העצם לזה עשו צדקה. והנה מה שצדקה מהפכת מדה"ד למדה"ר הטעם הפשוט הוא דהנותן צדקה שמהפך מדת אכזריות שבו לרחמנות כך השי"ת משלם לו כמדתו ומהפך למעלה מדה"ד למדה"ר וכ"כ ג"כ בס' נועם מגדים בפרשת חקת ועיין גם בכוונת האר"י ז"ל מה דאיתא שם הטעם מה שצדקה ממתוק את הדינים. ולדעתי נראה עוד