אלפי מנשה עה"ת קנט

פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן מיתבי כמה פגימת המזבח רשב"י אומר טפח וראב"י אומר כזית ומשני לא קשיא הא בסידא הא באבנא. פי' בסידא טפח או כזית ובאבנא כדי שתחגור בה צפורן ועיין ברמב"ן ובריטב"א שם שכתבו טעמא דמילתא משום דבאבנים כתיב בהדיא אבנים שלמות לכן אפי' פגומה כחגירת צפורן פוסל וסידא ילפינן מעליו דדרשינן וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם וכיון דלא כתיב בי' שלם בהדיא לכן היא בטפח או בכזית ומביאים שם בשם י"מ דאף קרא דוזבחת עליו לאבנים אתא וכ"ת תרי קראי ל"ל חד לתחלת בנינו כדכתיב בהדיא תבנה וחד לכשנפגם אח"כ כדכתיב וזבחת עליו שיהא שלם בשעת זביחה כבתחלה ושיעורא דפגימה בסידא גמירי גמור לה או שמסרו הכתוב לחכמים או שאינו אלא מדרבנן עיי"ש בהרמב"ן ובהריטב"א. והנה נחזי אנן דבין לפי"ד הרמב"ן והריטב"א הנ"ל ובין לפי"ד הי"מ הנ"ל הרי מה דילפינן מהקרא דוזבחת עליו שאין אתה זובח אלא כשהוא שלם לא לענין שחיטה בלבד אתיא האי קרא דאם שחט בשעת שהי' המזבח פגום דהקרבן פסול אלא דאתא גם לענין פיסול המזבח גופי' דהא לפי"ד הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דפגימה בסידא דפוסל ילפינן מעליו הרי הקרא דעליו אתא גם לענין פיסול המזבח גופי' והיינו כשנפגם בסידא דאי לאו האי קרא הו"א דמזבח שנפגם בסידא הוא כשר ולפי"ד הי"מ הנ"ל דמעליו ילפינן דכשנפגמו האבנים אח"כ כשנגמר בנין המזבח דפוסל הרי אתיא האי קרא גם לענין פיסול המזבח גופי' והיינו כשנפגמו האבנים אח"כ כשנגמר בנינו דאי לאו האי קרא הו"א דדוקא בתחלת בנינו פוסל פגימה בהאבנים וכדכתיב בהדיא תבנה אבל כשנפגמו אח"כ כשנגמר בנינו הוא כשר. ולפי"ז א"ש פרש"י חולין הנ"ל ולק"מ קושית הפמ"א הנ"ל די"ל דרש"י סובר כהו"מ הנ"ל דגם קרא דוזבחת עליו לאבנים אתא דקרא דאבנים שלמות תבנה אתא לתחלת בנינו והקרא דעליו אתא לכשנפוגם. אח"כ כשנגמר בנינו והנה בחולין שם בהא דחשיב פגימת המזבח הרי הכוונה הוא כשנפגם המזבח אח"כ כשנגמר בנינו ופשוט הוא וכן משמע נמי מהלשון דקאמר פגימת המזבח ולא קאמר פגימת אבן למזבח לכן שפיר מביא רש"י שם הילפותא דמוזבחת עליו וא"ש ולק"מ והבן

מיהו לפי"ז תקשה דברי רש"י ז"ל שם אח"כ בסמוך בהא דשנינן הא בסידא הא באבנא ופירש"י באבנא כל דהו כדכתיב אבנים שלמות עיי"ש והרי לפי דברינו הנ"ל שרש"י ז"ל סובר כהי"מ הנ"ל הי"ל לרש"י ז"ל להביא גם התם הקרא דוזבחת עליו דקרא זה אתא לכשנפגם אח"כ כשנגמר בנינו. והרי לפי"ד הי"מ הנ"ל דהקרא דעליו אתא לכשנפגם אח"כ. ואי לאו האי קרא הו"א דמזבח שנפגם אח"כ הוא כשר בע"כ צ"ל דמיני' ילפינן נמי דאפי' פגימה כחגירת צפורן פוסל בו כשנפגם אח"כ אחרי דכן הוא באמת דפגימה באבנים גם לאחר שנגמר בנינו פוסל אפי' כחגירת צפורן ובע"כ דילפינן זאת ג"כ מעליו וא"כ שפיר הו"ל לרש"י ז"ל להביא הקרא דוזבחת עליו גם בהא דמשנינן הא באבנא כדי שתחגור בה צפורן וצ"ע. ויש אתי לומר דבאמת מהקרא דוזבחת עליו ליכא למילף דאפי' פגימה כחגירת צפורן פוסל באבנים אחרי דלא כתיב בהאי קרא שלם וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א הנ"ל גבי פגימה בסידא לפי דבריהם דפגימה בסידא ילפינן מעליו אלא מה דפוסל פגימה באבנים גם לאחר שנגמר בנינו אפי' כחגירת צפורן זה הוא משום דכתיב אבנים שלמות תבנה וחזינן דקפדה התורה באבנים בתחלת בנינו שיהיו שלמות ולא יהא בהם שום פגימה כלל ואפי' פגימה כחגירת צפורן לכן ממילא קאמרינן דגם מה דילפינן מעליו דפגימה פוסל באבנים כשנפגם אח"כ הוא ג"כ כן דאפי' פגימה כחג"צ פוסל וכמו בתחלת בנינו וא"כ א"ש דברי רש"י הנ"ל ול"ק הקושיא הנ"ל אך צריך אנו לתת עוד תבלין לזה ועדיין לא צרפתי הדברים בכור הבחינה

ודע דמ"ש רש"י ז"ל הנ"ל באבנא כל דהו כדכתיב אבנים שלמות. הלשון כל דהו צ"ע אצלי דהלא דעת רש"י ז"ל הוא דפגימה כחגירת צפורן הוא גדולה מפגימה כל שהוא וכמבואר בב"י ביו"ד סי' ו"ח במה שהביא שם שנשאל רש"י ז"ל בסכין של שחיטה באחד שנראה לו פגימה קטנה ולא רצה רש"י לאוסרה מפני שאין צפורן חוגרת בה עיי"ש והרי מ"ש פגימה קטנה בודאי כוונתו שהי' פגימה כ"ש דהא אין לך פגימה קטנה פחות מכ"ש ומדלא רצה לאוסרה מפני שאין צפורן חוגרת בה בע"כ דדעתו הוא דפגימה כחג"צ הוא גדול מכ"ש ועל זכרוני שכ"כ ג"כ הפר"ח ביו"ד סי' י"ח ואין אתי הספר ת"י לעיין בו. וא"כ מאחר דקאמרינן בגמרא שם וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה הצפורן וזה הוא באבנא וכדמשנינן שם הא באבנא הרי אין הכוונה על פגימה כ"ש ורק פגימה כחג"צ דייקא שהוא יותר מכ"ש וא"כ קשה אמאי כתב רש"י ז"ל באבנא כל דהו. ואפשר לומר דמ"ש רש"י ז"ל כל