אלפי מנשה עה"ת קלב

בעיון יעקב על העין יעקב בסוטה שם שהוא מביא ראי' לפירוש המהרש"א הנ"ל מהא דאיתא בבכורות דף מ"ד אמר רב משה רבינו עשר אמות הי' וכו' א"ל רב שימי לרב א"כ עשית למשה רבינו בע"מ דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו ה"ז בע"מ ע"כ היינו לאו משום שהוא לוי ופסול בקול קאמר עיי"ש ובמחילת כהדר"ג לא כיון יפה בזה דנהי דהתם בבכורות לאו משום שהוא לוו ולפסול בקול קאמר אבל מ"מ אין ראי' מהתם לפירוש המהרש"א בסוטה הנ"ל דהא התם בבכורות קאמר כן רב שימי לרב והרי רב ס"ל בזבחים דף ק"א הנ"ל שמשה רבינו כ"ג הי' ע"כ שפיר קאמר רב שימי לרב לשיטתו שמשה רבינו כ"ג הי' א"כ עשית למשה רבינו בע"מ דתנן גופו גדול מאבריו וכו' ה"ז בע"מ והיינו בכהן לעבודה וא"כ אין ראי' מהתם לפירוש המהרש"א בסוטה בהא דקאמר התם א"כ עשית למשה רבינו בע"מ דהוא משום דכל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בעל מום

וארא וידבר וגו' ויאמר אליו אני ד' וארא וגו' ופירש"י וארא אל האבות. ונראה בזה עפמ"ש בתיקונים תיקון חמשין וחמש וז"ל וירא ישראל את היד הגדולה ודתניינא יד החזקה הה"ד וביד חזקה וגו' ורזא דמלה ד' אלקינו ד' יד הגדולה כוז"ו במוכס"ז כוז"ו יד החזקה וכו' וכלא כח פרקין דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח ד' וכו' ועוד אות יד דאיתקרו רמה ודא הוי' יוד הי ואו הי ואית יד תנינא אהיו' אלף הא יוד הא ודא כח בזמנא דחבו ישראל אסתלק האי כח מנייהו ואיתמר בהון ילכו בלא כח לפני רודף עיי"ש ועיי"ש עוד בהקדמה שכתב שם ג"כ די"ד פרקין דאצבעון יד ימינא אינון רמיזין ד' אלקינו ד' וי"ד פרקין דיד שמאלא רמיין כח"ו במוכס"ז כוז"ו וסיים שם והכי סליק אי"ה או"ה כ"ח דרמיזין בכסא כבוד מרום מראשון מיד דאסתלקו וילכו בלא כח לפני רודף עיי"ש ועיי"ש בכסא מלך פירושו. וי"ל כשדיבר הקב"ה עם משה רבינו ע"ה מזה שבני ישראל הם בגלותא במצרים ויוציא אותם מתחת סבלות מצרים רמז לו מיד כל הענין הנ"ל שיוציאם ביד הגדולה וביד חזקה שהם ברזא דהויו' אה"י' וברזא דד' אלקינו ד' וכוז"ו במוכס"ז כוז"ו וברזא דאי"ה או"ה וזהו ויאמר אליו אני ד' וארא ופרש"י וארא אל האבות כי אלי"ו גי' הו"י' אהיו'. אנ"י ד' ואר"א ס"ת אי"ה. ו"ארא א"ל ה"אבות וכדפירש"י ר"ת או"ה. ואר"א ר"ת איני ר"אשון ו"אני, א"חרון וכ"כ בס' א"נ לפי דרכו שם. ולפי דרכינו הכוונה היא אני ראשון היינו שמות ד' אלקינו ד' ואני אחרון היינו השמות שבאותיות שלאחריהם והם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו והבן

א"י וארא ופירש"י וארא אל האבות עפמ"ש בזהר בפרשת לך דף צ"ד ע"א ע"פ ומבשרי אחזה אלוה מאו ומבשרי ומעצמו מבעי לי' אלא מבשרי ממש וכו' בכל זמנא דאתרשים ב"נ בהאי רשימא קדישא דהא את מני' חמא לקב"ה מיני' ממש וכו' ואי זכי ונטיר שכינתא לא איתפרש מני' עיי"ש ועיין עוד מזה בזהר בפרשת שלח דף קס"ו ריש ע"א עיי"ש וזשפירש"י וארא אל האבות כי אבו"ת ר"ת ו"אתה א"ת ב"רותי ת"שמור ור"ל דמי ששימר הברית יראם אליו הקב"ה ושכינתי"

לכן אמר לבני ישראל וגו' כתב הבעה"ט לכן עולה ק' שבזכות אברהם שהוליד בן למאה ויצחק שמצא מאה שערים ויעקב שהוליד כל תולדותיו למאה שנים. יצאו עכ"ד ראיתי בפי' עיטור בכורים על הבעה"ט שכתב שמלת יצאו אין לו שחר ונדחק שם לפרש שעד שנולדו כל בני יעקב יצאו מאה שנים א"נ י"ל שטוב להגי' שצ"ל מאה שנים עד שיצאו ור"ל עד שנאמר לו אותם נבואה ומלכים ממך יצאו ואותם נבואה נאמרה על בנימין באותו פרק שהי' יעקב בן מאה שנים עיי"ש ולא ידעתי מדוע לא הי' ניחא לי' לפרש מלת יצאו כפשוטו והיינו שכוונת הבעה"ט הוא שבזכות אברהם יצחק יעקב יצאו בני ישראל ממצרים וכן איתא ג"כ במד"ר בפרשת שמות פרשה א' סי' מ"ב אעפ"י שעשו תשובה לא יצאו משם אלמלא זכות אבות אברהם יצחק יעקב ובזכותם יצאו עיי"ש] ולדעתי נ"ל לרמז ג"כ כדבריו שבזכות אברהם יצחק יעקב יצאו ועל דרך אחר והוא לכ"ן אמ"ר גי' אמ"ש ואיתא בספר יצירה שלש אמות אמ"ש שהן א"ויר מ"ים א"ש וידוע שהן כנגד ג' אבות כי מים הוא אברהם מדת חסד ואש הוא יצחק מדת גבורה ואויר הוא רוח והוא יעקב מדת תפארת וגם אמ"ר ר"ת א"ש מ"ים ר"וח

ולפי דברי הבעה"ט הנ"ל שתיבת לכן בלבד רומז על אברהם יצחק יעקב שבזכותם יצאו. יש לומר עוד דהנה כתב בספר אמרי נועם בפרשת