אלפי מנשה עה"ת קל

יפרע מהן והיינו מן המילדות וכמ"ש המח"כ שם עיי"ש והרי כיון שציוה להרגן קודם שיצאו לאויר העולם ומילדות העבריות אינן מוזהרין על עוברין ומותרין להרוג עוברין א"כ גם מהן לא יפרע הקב"ה

אולם לק"מ דהנה מ"ש המהרש"א והפר"ד הנ"ל שהמילדות העבריות לא היו מוזהרין על עוברין בע"כ דהם אזלי בשיטת האומרים דמשנבדל אברהם אבינו ע"ה במילה יצאו בניו מכלל בני, נח לגמרי אפי' להקל וכ"כ בהדיא הפר"ד שם אמנם דעת המד"ר הוא דלא יצאו מכלל ב"נ רק לחומרא אבל לא להקל וכמ"ש הפר"ד בדרך האתרים דרוש א' עיי"ש וא"כ שפיר קאמר במדיר הנ"ל שאמר פרעה שהקב"ה יפרע מהן והיינו מן המולדות. כיון דלהקל לא יצאו מכלל ב"נ יהיו נהרגים ג"כ על העוברוי, מיהו לפי"ז הרי לכאורה קשיא אמאי ציוה פרעה להרגן קודם שיצאו לאויר העולם דוקא דהא לשיטת המד"ר ל"ש טעמא דמהרש"א והפר"ד הנ"ל. אולם הפר"ד שם מביא בשם המהר"ש יפה שכתב טעם אחר למה שציוה פרעה להרגן קודם שיצאו לאויר העולם והוא משום להסתר הדבר כל שאפשר שתחשוב האם שמת בבטנה עיי"ש וא"כ ניחא שפיר גם לשיטת המד"ר

ודע דמ"ש המהרש"א והפר"ד הנ"ל דמש"ה ציוה פרעה להמילדות העבריות להרוג הולד קודם שיצא לאויר העולם משום דישראל אינו מוזהר על העוברין ומשמע מדבריהם דאין כאן איסור כלל צ"ע בעיני דהא בהדיא כתבו התוס' בסנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה ליכא ובחולין דף ל"ג דיה אחד כותי דעל העוברין דעכו"ם חייב וישראל פטור מ"מ לא שרי דמו איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי עיי"ש. ורציתי לומר דלק"מ על המהרש"א והפר"ד מהתוס' דיש לומר דדעת המהרש"א והפר"ד הוא דמ"ש התוס' דלישראל לא שרי להרוג עוברין היינו מדרבנן וכן ראיתי בשו"ת אמונת שמואל סי' י"ד שכתב כן דבישראל להרוג עוברין אין בו איסור דאורייתא אלא קצת איסור דרבנן דהא שרינן לכתחלה בחי' ודוחין נפש מפני נפש כשלא הוציא עובר אח ראשו עיי"ש ובודאי כן הוא ג"כ דעת המהרש"א והפר"ד ומ"מ שפיר כתבו שצו"ה פרעה להמולדות העבריות להרוג קודם שיצא לאויר העולם משום שהם אינן מוזהרים להרוג את העוברין כיון דלדידהו ליכא איסור דאורייתא רק איסור דרבנן וקודם שניתנה התורה לא היו משמרים איסור דרבנן וכמ"ש לקמן בפרשת וישב בשם הפרמ"ג שכתב כן בספרו שושנת העמקים עיי"ש אמנם דברי האמונת שמואל צ"ע בעיני. דאי לישראל רק מדרבנן אסור להרוג עוברין שוב שייך מי איכא מידי וכו' וכמבואר בתוס' חולין שם במ"ש שם דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת לא ס"ל מי איכא מידי וכו' עיי"ש ועיין גם בחי' הר"ן בסנהדרין דף נ"ז ע"א ד"ה כותי בכותי שהקשה שם דאם גזל עכו"ם רק מדרבנן אסור ומה"ת מותר א"כ איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור עיי"ש ומה שמביא האמונת שמואל ראי' מחי' דדוחין נפש מפני נפש אין ראי' דבאמת הרמב"ם כתב הטעם משום רודף וכן הוא ג"כ בש"ע חו"מ ועיין בסמ"ע שם ובנוב"י מהדו"ת חחו"מ סי' נ"ט עיי"ש וצ"ע

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ופירש"י והנה נער בוכה קולו כנער. והקשה הרא"ם דאלו הן דברי ר' יהודה בסוטה דף י"ב אבל ר' נחמי' השיב לו א"כ עשית למשה רבינו בעל מום אלא וכו' והאיך תפס רש"י ז"ל דברי ר' יהודה ועי"ש מ"ש לתרץ ועיין בספר דברי דוד מבעל טו"ז מ"ש לתרץ. וראיתי בספר בנין אריאל עה"ת שמתרץ דברי רש"י ז"ל אלו על דרך הפלפול דהנה רש"י בסוטה שם פירש הא דעשית למשה רבינו בע"מ והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר וע"ז יש לתרץ דהא קיי"ל כהן שעשה עבודת לוי חייב מיתה או מלקות עכ"פ ובזבחים דף ק"א אמר רב משה רבינו ע"ה כ"ג הי' ולפי"ז ע"כ לא עשה עבודת לוי שהוא השיר וא"כ אין מום זה דקולו עב פוסל בו דפסול בלוים כשר בכהנים. אבל התם בסוגי' מותיב אדרב מהא דתניא בת"כ אם נאמר קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים וכו' הו"א ק"ק הותרו מכללן לזר מה לאו שהותרו למשה בשמיני למלואים ש"מ דלאו כהן הוי ומשני לא שהותר לזר בבמה וכדברי האומר יש מנחה בבמה. והנה בסוף זבחים איתא דר' יהודה סובר אין מנחה בבמה. וא"כ לדידי' צריך לפרש הך צריכותא דקראי משום שמצינו קדשי קדשים הותרו. לזר היינו משרע"ה ולפי שיטתו של ר' יהודה שפיר מקשה לי' ר' נחמי' לדבריך שאתה סובר אין מנחה בבמה וא"כ משה רבינו לאו כהן הוא אלא זר א"כ עשית למשה רבינו בע"מ בעבודת לוו שפסול לשיר אבל רש"י בפ' אמור כתב הך צריכותא אליבא דמ"ד יש מנחה בבמה ולדידי' י"ל משרע"ה כהן הי' ולק"מ מה שהקשה ר' נחמי' לכך רש"י לשיטתו פירש כאן כר' יהודה עכ"ד והנה דבר חכמה אמר אבל במחילת כהדר"ג אין האמת כן כי