אלפי מנשה עה"ת קכח

שמביאים כן בשם הזהר ולא נמצא זאת בזהר רק בזהר חדש. ושוב מצאתי זאת בזהר בראשית בהשמטות דף רנ"ג ע"ב] זהו כוונת המסורה הם צעקים היינו בגלות מצרים מן העבודה בחומר ובלבנים מי המה הצעקים צעקים אלי מן האדמה היינו הצעקים המה האנשים מן האדמה והיינו מאותן הניצוצין של קרי מאדה"ר שהן באדמה ולאלו מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים כדי לצרף אותן הנשמות. ויש להוסיף עוד ע"ז בדרך רמז צעקים אלי מן האדמה אשר צעקי"ם גי' קר"י, ואל"ו מ"ן האדמ"ה גי' קו"ף ואיתא בזהר פ' תרומה דף קמ"ח ע"ב אשת זנונים [והיא לילות וכמ"ש בכסא מלך בתיקון שתין ותלת] אות דילה הוא אות ק' כגוונא דקופא אצל בני נשא ומפרש בדרך אמת שם כדמיון קוף שהוא רוצה להדמות בכל מעשיו לבני אדם ואינו יכול להתדמות אף כן הקליפה כנגד המוח שהוא הקדושה עיי"ש גם הר"ת א"לו מ"ן ה"אדמה הם ר"ת א"דם מ"בול ה"פלגה. וכ"ז רומז שהנשמות מהניצוצין שצ קרו שהן באדמה שהוציא אדה"ר ע"י לילית שאות דילה הוא ק' שהיא כדמיון קו"ף אצל ב"א ונתגלגלו בדור המבול ובדור הפלגה המה הצטקום בגלות מצרים מן העבודה

א"י בכוונת המסורה הנ"ל עפמ"ש בזהר ובתיקונים כשנפתחו נ' שערי בינה יצאו ישראל ממצרים כי בבונה תליא כל חירות וכל גאולה ולכך נזכר בתורה נ' פעמים יציאת מצרים לרמז על נ' שערי בינה ועיין בילקוט ראובני בפרשת יתרו מש"ש בשם ספר שערי אורה מה שכתב הטעם למה הגאולה וחירות תליא בנ' שערו בינה עיי"ש וזהו כוונת המסורה צעקים אלי לאמר ונלכה נזבחה לאלקינו והיינו שצעקים על הגאולה וחירות צעקים אלי מן האדמה אדמ"ה גו' נ' והוא נ' שערי בינה וכ"כ בסידור האר"י ז"ל בכוונת ק"ש בפסוק למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה עיי"ש וגם א"לי מ"ן ה"אדמה ר"ת אמ"ה ואם נחשוב האלף בסוד אלף הוא אלף מ"ם והוא מספר חמשי"ם שער"י בינ"ה. והיינו שהם צעקים על הגאולה וחירות שתבוא מן חמשים שמרי בינה

במסורה תכבד העבודה וגו' תכבד ב' דין ואידך יומם ולילה תכבד עלי ידיך. ונראה עפי"מ דאיתא במד"ר שהיו בידן מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן לפי שהיו נוחין בשבת אמר להם פרעה תכבד העבודה על האנשים וגו' אל יהיו משתעשעין ואל יהו נפשין ביום השבת עיי"ש והנה זה ודאי דאין כוונת המדרש שרצון פרעה הי' דדוקא בשבת לא יהיו נוחין אבל יום אחר בשבוע יהיו נוחין אלא הכוונה הוא שאמר להם פרעה תכבד העבודה ולא יהיו נוחין כלל לא בחול ולא בשבת וז"פ וברור בכוונת המדרש. וזה י"ל ג"כ בפסוק תכבד העבודה וגו' ויעשו בה ב"ה גי' ז' והיינו שיעבדו כל ז' ימים ולא יהיו נוחין כלל בשום יום גם ויעשו עולה מספר ז"פ יו"ם והיינו שיעשו כל ז' ימים. וזהו שמשלב המסורה הפסוק יומם ולילה וגו'. כי יומים וליל"ה תכב"ד על"ו ידיך עולה מספר תשמ"ז והוא מספר חו"ל שבית [שב"ת נחשב בספרים למספר תש"ג כמספר נחל"ת יעק"ב אבו"ך] ובא המסורה בזה לרמז דמה שאמר פרעה תכבד העבודה וגו' היינו שיעבדו בחול ובשבת

א"י בכוונת המסורה הנ"ל די"ל שכוונת הכתוב שלפנינו תכבד העבודה וגו' הוא על לימוד התורם דהנה לימוד התורה מיקרי עשיי' וכמ"ש הבעה"ט בפרשת בחקותי ועשיתם אתם אח"ם אותיות אמ"ת ר"ל שתתעסקו בתורה דכתיב בה עשיי' שכל טוב לכל עושיהם עיי"ש וכן משמע מפירש"י ברכות דף י"ד ע"ב ד"ה ומתני פירקן שלימוד מיקרי עשיי' וכ"כ בהדיא בהגהות הב"ח שם עיי"ש וכן הוא בגמ' סנהדרין דף נ"ט דאיתא שם דאפי' עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככ"ג שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הרי שרז"ל דרשו מלת יעשה שהוא לימוד. וזהו ויעשו בם ר"ל שילמדו את התורה כי ב"ה עולם ז' והוא התורה כדכתיב חצבה עמודי שבעה. ואל ישטו בדברי שקר היינו דברים בטלים וכן מפרש התרגום אונקלוס ולא יתעסקון בפתגמין בטלין וקאמר תכבד העבודה על האנשים כי בלימוד התורה צריך אדם לעמול ולטרוח בה הרבה ביגיעה רבה ושפיר נופל עי"ז לשון תכבד העבודה כי זה הוא עבודה כבדה. וזהו שמשלב המסורה הפסוק יומם ולילה תכבד עלי ידך כי תכבד עלי ידך רומז על לימוד התורה והוא עפמ"ש במג"ט על ואתחנן אופן קנ"ז שהתורה ניתנה ג"פ בסיני באהל מועד בערבות מואב ובכל פעם נכרתו עלי' מ"ח בריתות ג"פ מ"ח עולים קמ"ד וז"ס קנני ראשית דרכו קד"ם מפעליו עיי"ש במג"ט וטל"ו ידיך עולם קמ"ד והוא סוד התורה וזהו תכבד עלי ידך היינו לימוד התורם וזהו שאמר יומם ולילה תכבד עלי ידך דייקא יומם ולילה כי גבי התורה כתיב והגית בו יומם ולילה גם יומ"ם וליל"ה תכבד על"י ידיך עולה קו"ל תור"ה.