אלפי מנשה עה"ת קיח

יהי' לצד צפון עיי"ש אמנם אין הכרע לזה ולפע"ד י"ל כמו שכתבתי] והנה מטתו של יעקב אבינו ע"ה בודאי הו' נתונה בין צפון לדרום כדינא והי' ראשו לצד דרום ורגליו לצד צפון וכאמור וזהו כשאמר יעקב ליוסף ועשית עמדי חסד ואמת והיינו חסד של אמת והוא החסד שעושין עם המתים והבטיח לו יוסף ע"ז וישבע לו. וישתחו ישראל על ראש המטה היינו לצד דרום ששם הי' ראש המטה והיינו שרמז לו בזה שהמלאך עירי"ה שעומד לסטר דרום לאשגחא על אינון שעושין חסד עם המתים ישלם לו גמולו וע"כ וישתחו בלא ו' השימוש] ישראל "על ראש המטה ר"ת עורו"ם והוא המלאך הנ"ל

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו' עיין בס' א"נ שכתב אשר המלאך אותי מכל רע רומז על שבת ובכח מצות שבת הי' ממשיך עליהם הברכות כי הוא מקור הברכות ולזה אמר שמי ושם אבותי אברהם ויצחק כי הם נגד סעודתא דשבתא עיי"ש בדבריו. ולדעתי י"ל עוד בזה דהנה שבת שהוא מקור הברכות בודאי נמשך בשבת כל הטובות אך נ"ל שביתר שאת מסוגל שבת שיתברך אדם בתורה ובפרנסה בתורה כי בשבת ניתנה תורה וגם איתא בזהר יתרו דף פ"ב אשר שבת איהו כללא דאורייתא וכל רזין דאורייתא בי' תליין עיי"ש ועיין גם בספר בני יששכר במאמרי השבתות מאמר א' סי' כ"א מה שהביא שם בשם הזהר אשר שבת הוא יומא דאורייתא. וכתב הוא אשר שב"ת גימ' תור"ה האו' אדניו' הוי' הוא תורה שבכתב ואדנ"י הוא תורה שבע"פ עיי"ש [הוא כתב דתורה שבע"פ הוא אדני דינא דמלכותא ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה עיי"ש וכן ראיתי עוד להרבה מחברים שכתבו שתורה שבע"פ הוא נגד שם אדני אולם בזהר פ' תרומה דף קס"א ובפ' ואתחנן דף רס"ד איתא דתורה שבע"פ הוא אלקים] בפרנסה כי איתא בזהר שם דף פ"ח כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין דההוא יומא מתברכין מני' כל שיתא יומין עילאין וכל חד יהיב מזונא לתתא וכו' ועיין גם במנ"ע בפ' בשלח סוד"ה ענין פרשת שכתב שמן שבת יוצאת הפרנסה לעולם עיי"ש. וגם יש לרמז לזה שבשבת נמשך תורה ופרנסה כי יו"ם שבית גי' תוריה קמ"ח [כי שבית נחשב בספרים למספר תש"ג כמספר נחל"ת יעק"ב אברך כנודע. וזהו המלאך הגואל אותי מכל רע היינו שבת וכדברי הא"נ הנ"ל יברך את הנערים היינו שיברך אותם בכל הטובות וביחוד רמז על תורה ופרנסה שיברך אותם בתורה ובפרנסה וזה הוא דקאמר את הנערים דייקא כי אית הנערי"ם גי' ב"פ שלח"ן והוא תורה ופרנסה גם יבר"ך אית הנטרו"ם גי' תור"ה פרנס"ה עם הב' כוללים ולזה קאמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק כי אברהם יצחק יעקב המה חכמה בינה דעת וכנודע ולימוד התור הוא בחב"ד וכנודע ועיין גם בספר קה"י שכתב בכמה מקומות ומהם בערך קושי' שמן חב"ד היא שורש התורה עיי"ש וגם חכמ"ה בינ"ה דע"ת עולה עוש"ר וכבו"ד

בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה ואיתא בתרגום יוביע בך יברך ישראל ביומא דמהילתא ועיין בס' א"נ שמפרש כי אפרים רומז על הת"ח ומנשה רומז על התומכי אורייתא ויעקב הקדים אפרים לפני מנשה היינו אף כי המה תומכי אורייתא עכ"ז אפרים והוא הת"ח קודם לו וז"ש בתרגום יוב"ע בך יברך ישראל ביומא דמהולתא היינו כי אז אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה הרי דגם שם נותנין משפט הקדימה והבכורה אל התורה קודם לחופה הנקראת הפרנסה עדה"כ ראה חיים עם אשה זת"ד ולדעתי נ"ל לפרש כדרכו ובסגנון אחר קצת דהנה ב"ך רומז על התורה שיש כ"ב אותיות התורה וגם בך רומז גם על הפרנסה כי ידוע שהשפעות הפרנסה בא מן תרין מזלין נצר ונקה ותיבת ב"ך באית ך' דמנצפ"ך עילה נצ"ר ונק"ה בהתכוללם יחד. וזהו בך יברך ישראל היינו אם יברך את ישראל עם ב"ך והיינו עם תורה ופרנסה לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה כי באפרים ומנשה נכללו שניהם תורה ופרנסה כי אפרים רומז על התורה ומנשה רומז על הפרנסה וכדברי הא"נ הנ"ל, וז"ש בתרגום יוב"ע בך יברך ישראל ביומא דמהולתא כי אז מברכין את התינוק ג"כ עם תורה ופרנסה כי אומרים אז ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי וזה רומז טל התורה ועל הפרנסה כי רז"ל פירשו הפסוק ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי שהוא ב"פ דם והיינו דם פסח ודם מילה והנה זה א"א לומר דמה שאנו אומרים בשעת ברית מילה ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיו דהכוונה הוא על דם פסח ועל דם מילה דמה שייכות דם פסח לברית מילה אך לדרכינו נ"ל בדרך רמז דהכוונה הוא על תורה ועל פרנסה כי ד"ם עולה מספר לו"ח וב"פ דים הוא ב"פ לוח והוא ב' לוחות והוא התורה וזהו שאומרים ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי היינו בב"פ דים שהוא ב' לוחו"ת וגם ואומר לך בדמיך חיו ואומר לך בדמיך חיו רומז ג"כ על הפרנסה כי ב"פ דמייך עולה