אלפי מנשה עה"ת קיב

כנגד ו' ימי המעשה ולא הביאו ז' גם נגד יום השבת כי העגלות הי' לעבוד עבודה ויום שבת הוא יום מנוחה מכל מלאכה עיי"ש באריכות ומורם מדבריו אשר השש עגלות צב מורה על שמירת שבת וגם לדעתי נ"ל לרמז אשר שיש עגלו"ת צ"ב ס"ת שב"ת רומז דמשום שמירת שבת לא הביאו רק שש עגלות. ולכך שלח יוסף ליעקב ג"כ שש עגלות לשאת אותו כנגד שש עגלות צב שבמשכן כי רמז לו בזה על שבת כוי ביאת יעקב למצרים הי' לשמור שם ש"ק וכנ"ל וא"ש דברי הזהר הנ"ל וגרסת רש"י ז"ל וירא את העגלות זה פרשת עגלות של המשכן, וגם לפי האמור שהעגלות ששלח יוסף ליעקב מורה על שמירת שבת זהו יש לרמז ג"כ במלת לשאת אותו אשר לשאית ר"ת "שפת "אמת "תכון "לעד והוא סוד שבת כי שפ"ת גי' זכו"ר שמו"ר וכמ"ש במג"ע בפרשת שופטים גם אמת רומז על שבת כי שבת הוא בחי' אמת וכנודע

הנה הרמז הנ"ל שרמזנו אשר לשאי"ת ר"ת שפת "אמת "תכון "לעד וי"ל עוד עד"א עפמ"ש במג"ע בפרשת וישב ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלמים באופן א' אשר תכלית ירידת ישראל למצרים הי' עבור ב' יחודים יחודא עילאה ויחודא תתאה עיי"ש ועיין מזה גם במג"ע על ואתחנן אופן רכ"ז. והוא הרמוז לשא"ת אותו ר"ת שפת אמת תכון לעד כי ברע"מ בפרשת תשא מפרש שפת אמת תכון לעד דא קריאת שמע עיי"ש גם לשא"ת עולה מספר הר"ת מן יחודא עילאה ויחודא תתאה כשנכללם בסוד הכולל. גם לשאית גי' שמ"ע אח"ד ברו"ך וע"ד וזה ידוע אשר יחודא עילאה נכלל בשני תיבות שמע אחד וכן יחודא תתאה נכלל בברוך ועד כי הראש והסוף כולל הכל ע"כ קאמר לשון לשאת אותו שנרמז בזה סוד ק"ש כי על זה הי' עיקר ביאת יעקב למצרים וזה הוא ג"כ הטעם מה שאמרו ז"ל כשראה יעקב את יוסף קרא ק"ש

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. הנה כתיב ויזבח זבחים דייקא זבחים ולא עולות ועיין ברמב"ן מ"ש בזה. ולדעתי נ"ל בדרך רמז עפמ"ש בספר קדושת לוי מה דכתיב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק דייקא לאלקי אביו יצחק עפמ"ש ז"ל בש"ס שבת כי אברהם לא ידענא וכו' על שם שיצחק אבינו ילמד סנגוריא על ישראל ובודאי כאשר יהי' אי"ה לע"ל כן הי' בגלות מצרים שיצחק אבינו הי' מלמד זכות עלינו וזהו ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק עכ"ד. והנה מ"ש דבודאי כן הי' בגלות מצרים שיצחק אבינו הי' מלמד זכות עלינו כ"כ בהדיא הבעה"ט בריש פ' וארא בשם המדרש שיצחק גרם לישראל שיצאו ממצרים עיי"ש. והנה צריך להבין מדוע דייקא יצחק למד זכות על ישראל שיצאו ממצרים וכן נמי מה דגם לע"ל דייקא יצחק ולמד זכות על ישראל שיצאו מן גלותא ונ"ל עפי"מ דנודע מדברי התיקונים שיציאת מצרים הי' מבינה וכמ"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואשר הוא בינה והנה גם גאולה העתידה תהי' מן בינה וכנודע לכך שפיר דייקא יצחק למד זכות על ישראל שיצאו ממצרים וגם לע"ל ילמד ג"כ יצחק דייקא זכות על ישראל שיצאו מן גלותא כי יצחק היא בינה וכנודע וזהו דכתיב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק זבחים דייקא כי זבחי"ם גי' בינ"ה וגאולת מצרים הי' ע"י יצחק ומבינה וכנ"ל

בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. כתב הבעה"ט גם עלה כתיב בה' רמז לאחר ה' דורות. ולדעתי נראה דהנה השכינה הוא עם ישראל בכל הגליות וכמו שאמרו ז"ל בש"ס מגילה דף כ"ט ובמד"ר פרשת נשא פרשה ז' חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם והנה איתא במד"ר פרשת בראשית פרשה ט"ז שכל המלכיות נקראים ע"ש מצרים ע"ש שמצירות לישראל עיי"ש וזהו אנכי ארד עמך מצרימה וכתיב מצרימ"ה בה' רומז על החמשה גליות שנקראים מצרים ור"ל מצרימה היינו מצרים ה' והיינו חמשה מצרים והן החמשה גליות מצרים בבל מדי יון אדום והיינו שרמז לו הקב"ה שהוא ירד ג"כ עם ישראל בכל הגליות וזהו שאמר לו ג"כ גם עלה בה' שרמז לו שיעלה את ישראל מכל החמשה גליות. ועוד י"ל דבזה שאמר גם עלה בה' רמז לו עיקר על הגלות האחרון שיעלה את ישראל מן הגלות האחרון דהנה איתא בש"ס ברכות דף נ"ח ע"פ לך ד' הגדולה וגו' והנצח זו מפלתה של בבל וכתבו בעלי הגהות על הש"ס דט"ס הוא בגמרא וצ"ל והנצח זו מפלתה של אדום וכן ראיתי למהרש"א בח"א שם שמביא לשון הגמרא והנצח זו מפלתם של אדום עיי"ש ועיין גם בפרט"ח שער ר"ח חנוכה ופורים סוף פ"ד שכתב שהגאולות הראשונות היו מצד הוד וגאולה העתידה תהי' מצד נצח ולכן יהי' הגאולה גאולה נצחית וקיימת עיי"ש ולפי דבריו שפיר יתכן יותר הגרסא בגמרא כמ"ש המהרש"א והנצח זו מפלתה של אדום. וזה שאמר גם עלה בה' כי ג"ם על"ה גי' נצ"ח רומז על מפלתה של אדום ועל הגאולה העתידה שתהי' מצד נצח

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה. וצריך לדעת מדוע בחר יעקב לשליחות זה את יהודה דייקא ועיין במד"ר שנראה שהרגישו בזה רז"ל