עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › אדיר במרום

אדיר במרום נ

Adir Bamarom 50 · אדיר במרום · free full Hebrew text

Open in the reader →

ולכן אמר מאי קלא קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי, ומ"ז ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, וזה כי הארות הזווג עושים הרעש הגדול הזה וסודו באמת הרתעת המאורות המתעוררים כלם בתשוקתם להשפיע וכולם הולכים להיות נכללים במוחין להבנות שם הטפה וזה נקרא [כנופיא עלאה דמתכנפי] ותדע שלפי הרוח ההלביש את האדם המשיג כך הוא משיג ובהתלבשו ברוח הבא אז מבחינת הזווג הורגש בקול רעש שהוא הרתעת הזווג ולכן מכח הקול הזה [ארכבותי' דא לדא נקשן] כי בהיותו בסוד הרתעה כך גורם ובפרט בארכבותי' בסוד נה"י ונמצא שכך היה נעשה הזיווג למעלה, ונמשך הכח הצריך לו לעשות האדרא, ואח"כ הכין עצמו וחביריו לקבל הכח הזה והוא מ"ש אח כ הולך רכיל כו' וכמ"ש בס"ד. ואמר עוד חדי ר"ש וכו' וזה כי לפי מה שמעוררים מלמעלה כך צריך להתעורר להחזיק התיקון הנתקן כי ע"כ מעוררים אותו, והנה חבקוק הוא מצד הגבורות וגלה לו מה שנתגלה בסוד זיווג שנעשה בבחינת גבורות והוא הי' צריך להתחזק בזיווג ההוא אך בהיותו מבחינת גבורה הי' ירא דרבה, ואמר התם יאות הוה למהוי דחיל אבל הזיווג הזה הנעשה ע"י רשב"י הנה הי' בבחינת החסדים שהם היו מן החסדים כמבואר כבר והם ג"כ החזיקו בדרך האהבה כנ"ל, ובאמת הי' לו להחזיק באהבה והיינו להתקיף האהבה המתעוררת למעלה והוא ענין ואהבת את ה' אלהיך שיש ביד האדם להחזיק האהבה של מעלה וזה מה שהי' צריך לרשב"י עתה. והאהבה הזאת היא כפולה הולכה מלמעלה למטה ומלמטה ל עלה וס"ז כי האהבה היא רדיפת המאורות זה אח"ז להתקשר ולהדבק ביחוד גמור וכבר נתפרש זה במ"א היטיב אב"מ, ואהבה זאת עצמה סופה מגיע אל ישראל וזה גדולתם של ישראל ובכח זה ניתנה תורה באהבה שע"כ יש קשר גדול בינם ובין המאורות לתקן הם את המאורות ולהגיע תיקוני המאורות אליהם וסוף כל זה האהבה הזאת שבהתעוררה הולכת מישראל להקב"ה ומהקב"ה לישראל והיינו [ואהבת את ה', אהבתי אתכם כו'], ולכן ראוי להתחזק בזה להחזיק אהבה זאת בכל חלקה הוא מה שהי' צריך להרשב"י וחביריו בתיקונים אלו והוא הזכיר ג"כ אלה הפסוקים לעורר האהבה הזאת הכפולה בכח הזכרתו את הפסוקים האלה, ואמר ר"ש פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד וכו', וזה אמרו להכין עצמו לקבל הכח הזה שהי' נמשך אליהם מן הזיווג הזה הנעשה אליהם, והענין כי השפע היורד הנשמה נוטלת אותו בסוד אבילה דרך הפה והוא המן בסוד לחם הנבלע באיברים, ותדע כי בהגיע האוכל אל האצטומכא הנה הרוחות של הגידים המתעוררים שם אם כלם מיושבים במקומותם אז מעכלים אותו וממשיכים אותו בכלים הקטנים המוכנים להם אך אם הרוחות אינם מיושבים במקומם הם מבולבלים ואינם ממשיכים המזון למקומו אלא דוחין אותו לחוץ ואז נעשה הקיא, וכן עושה ממש בנשמה כי מי שרוחו מיושב יקיים הדבר שלוקה ומישבו במקומו ומכסה אותו בתוך כליו והו"ע נבלע באיברים אך אם רוחו אין מיושב אינו ממשיך אלא דוחה עד שמוציא אותו לחוץ לכך נאמר [הולך רכיל] כי הרוח שלו הולך תמיד ואינו מיושב כמו המים שאינם קבועים אלא הם מתנועעים תמיד ולכן גם ההיזרא אינו מתיישב בהם משא"כ האבן או העץ שהדבר נשקע בהם ונקבע שם, ולכן ונאמן רוח כו' ברוחא תליא מילתא ודאי שהוא דבר פרטי לרוח לדחות או להמשיך המאכל למקומו, והנה הנפש והנשמה עומדים במקומם אך כל התנועות הם ברוח מקצה השמים עד קצה העמים ולכן מי שרוחו מיושב מקבל הדברים ואין לו בהלה להוציאם אבל מי שרוחו מבולבל כששומע הדבר נעשה בו עצור בעצמו עד שיוצא ואיננו, ותדע שהנה הס"א אוחות בבשר האדם אך אעפ"כ אין לה רשות להכנס שם אלא אם ניתן לה רשות דרך הפה שמוציא מפיו דברים לא טובים כי ודאי הפה הוא מקום הכניסה בגוף וא"א להכנס אלא בה. ואמר ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא וס"ז בראשית ברית אש והוא כי הנה כתיב אם לא בריתי