אדיר במרום מד

ישראל. ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני והיינו כי מה שהוא אמת בתורה צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה, והנה באותו הזמן ניתן בגילוי לישראל החלק שהי' ראויה להם ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות ע"י הת"ח והכל צריך להיות ע"י משה בסוד זכרו תורת משה עבדי כי הוא מתלבש בנשמות ת"ח וע"י מתחדש התורה והוא סוד הדברים שמחים כנתינתן מסיני

ואודיעך בכאן סוד גדול כי הנה ודאי כ"א נוטל חלקו בתורה ונמצא שסיני אינו נשלם אלא בשב"א בא לעולם וגילה את חלקו וא"כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו איך התורה נשלמת אך האמת הוא שע"ז אמרו שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות. והענין כי סיני הוא הפה כנ"ל והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה להוציא התורה בכל חלקי' ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה גורמים במאסם אותה למשה שלא יוכל להוציא כל מה שהי' ראוי ובאמת אינו מוציא אלא מעט וה"ס עתידה תורה שתשתבח מישראל. והנה כלל החלקים האלה נאמר בהם הכל יהא מונח עד שיבא אליהו כי ישלים הוא בעד הכל ואז מיד משה יפתח פיו ברווחה ויצאו כל האורות לאכול לשבעה, וצריך שתדע כי כל הדברים האלה למעלה נעשים בשיר וכל המאורות בצאתם מן המקור יוצאים בשיר כי שיר הוא התדבקות המאורות ברוב הנועם והחדוה ויש משוררים דיש מקשיבים והיינו כי כל מי שהוא מוכן הוא מתדבק בשיר ההוא ומתדבק למעלה והוא מ"ש בתוספתא פתחין אודנין כו' וכ"א משורר לפי בחינתו ותמיד יש אלה שיר השירים כי תמיד יש השפעות הרשות אך בשעה שאורות של התורה מתפשטים הם עצמם משוררים תמיד השיר שלהם בסוד הרינה של תורה והנה ע"ז נאמר יקרה היא מפנינים, וכן לא יערכנה זהב וזכוכית, וזה נראה שלא היה ראוי לעשות זה הערך כי מה ענין לתורה עם אלה הדברים אך האמת כי כל אלה הדברים הם מדריגות אורות יקרות למעלה וסודם לי הכסף ולי הזהב אך יקר התורה גדול מכל יקר לכן בהמשך מאורות התורה הם שולטים על כלם וכל שאר השירים נשתקו מפני השירה כי כלם צריכים לתקן בכ"מ אך זה במאורות היוצאים בכח הסוד סיני ומשה כנ"ל ובאמת יש מי שיאמר בו ויתיצבו בתחתית ההר ואלה אין להם כח להוציא הדברים בכח סיני ומשה אלא הם האורות מועטות שאין להם כ"כ כח אבל מי שמוציא בסוד סיני הנהו כמו שהיה אז שכל שאר השירים שתקו לפני התורה כי הכל צריכים להיות נכללים בה, וכבר ידעת שלא נשלמה הבריאה אלא במ"ת וז"ש בזוהר פ' שמות דין הוא רשב"י דבשעת' דפתח פומא למילעי באורייתא זכו' כולהו משתככין עד דלא ישתמע כו'. והנה משה אמר האזינו השמים ואדברה ולא שכך לא היה תמיד שבהיותו מגלה התורה תמיד היה כך כי הוא שנאמר בו והאלהים יעננו בקול אלא הענין שדברי התורה והנביאים נאמרים לפי הארת המאורות ולפעמים כוללים דבריהם בכלל ולפעמים פורטים בפרט ולכן כאן גלה משה בדבריו מה שהוא הרגילות לעשות בסוד התורה שהוא מגלה והוא שאמר האזינו השמים ואדברה אבל ישעיה לא אמר אלא כי ה' דבר כי משה היה עושה בכחו וישעיה לא היה עושה אלא בכחו של משה המתלבש בו ומוציא הדברים בסוד שם הוי' ב"ה וע"כ לא יקשה לך שמשה אמר האזינו השמים ואדברה ורשב"י אמר לשמים לא אימא כו' כי משה לא עשה זה לחידוש דבר או לצורך אלא אדרבה מגלה דרך ההארות מה שבשאר דבריו לא פירש וכאן שרוצה להניח שידה לעד מפרש בדבריו את הכל וכן הי' נעשה ממילא בדברי הרשב"י זללה"ה כמ"ש עוד לקמן בס"ד ונמצא שהיה רוצה שיוכלו לגזור דברים גדולים בסוד סיני ומשה שאז קדישי עליונין צייתי להו. והנה הדברים האלה גורמים שמחה גדולה בכל העולמות שמחה אחר שמחה כי השמחה הראשונה בשמיעה בסוד פתיחת אודנין שזכרתי ועוד בשעה שהשיגו הדברים הוא להם הארה בשלימות גדול וע|כ אמר [וחדאן