אדיר במרום ריח

בה אל אחר אתתרס שהביעין האלו אינם נמצאים בו:

ל"ד. שהם עיעצים כך:

(ע"ב) ב' וגמור כראוי:

ט"ו בזמן הגלות והוא:

י"ח הוא נרשם ומצוין:

כ' בזמן שהפרו תורתיך שהאחרים ל' שזכרנו וכאשר א"א:

מ' צריך להקריב (פי' לקרב) עצמו:

(י"א ע"א) ח' אשר היתה ראוי' לאדם:

כ"ב מיד וזה בסוד:

כ"ד וז"ס (שבת קי"ב ב') אנו כחמורים:

מ"א מ"ש הזוהר (וירא קי"ז א'):

(ע"ב) י' והקדושה תתקן כו' שאח"כ מתקן גם:

כ' יום א' שלנו צריך:

ל"ט יותר פנימים מן המלאכים:

(יב ע"א) ח' שהיום קצר:

י"א בזאת הצרה צריכים:

ל"ז אלא בריבית וזה הטעם שהריבית מותר בגוי:

ל"ח שניתנה לאו"ה:

שם בהם בשלוה שלהם או ללכת בדרכיהם ובשמחתם כי:

(י"ג ע"א) י' כמ"ש לך עוד בזה בס"ד:

י"ב בה צ"ל בו:

י"ח דרך אויר נעלם הנזכר:

ל"א והנה רובם אינם אלא עומדים:

ל"ה יודעים איזה המקום:

(ע"ב) ט"ו כבסיס בכח כך:

(י"ד ע"א) י"ד גדולה ותפארת אלא תהי' עבודתו צלולה סולת:

כ"ב להנשא אלא נכון לו לפרוש ויקבל שכר:

ל"א אך בסוד היאור או יאורה שהוא י' אור יכול:

לג היאורה הי"ה אור:

מ' ונמשכת הה' וי' בנחלים:

(ע"ב) ו' שם מ"ב ולכן אמר אבא כו' מ"ב אותיות של שם אבניי:

ט"ו בסוף באורייתא:

(ט"ו ע"א) י' על בני העוה"ז:

ל"ג ע"ס מ"ב (גי' הברכה):

ל"ו יאירו בשד"ה רק שהי' של שדה כו' להחזיר הבית לבחי' שדה:

(ע"ב) י' ענין האש והפטיש שזכרתי:

כ' השימוש בכלי זין הנקראים:

כ"ם צדיק וצדיק:

ל"א אשר יהי' לע"ל ולנצח:

מ"ב התיקונים הן בכח הסודות:

(ט"ו ע"א) י"ר להעביר עמלק מן העולם:

ט"ז המתאחזת בו:

כ"א בכח וגבורה כו' בגבורתו:

לג ד"ה ע"ב. לפנינו הוא דף ע"ד ע"ג:

(ע"ב) ג' הניראית לפנינו בניהם ובאמת:

ח' ועוד החזירו:

כ"ה שזכרנו ישוט במחשבתו בסוד המ"ב דמ"ה (ע' יחוד הגן ד"ה מתהלך):

מ"ב גזיר מלשון לגוזר:

(יו ע"א) כ"ד צדיק שתחתוך ותכנע:

ב"ח שבפ' דברים. צ"ל בפ' עקב רע"ב א' ברע"מ שם ע"ש:

ל"ט הכלים. צ"ל מלכים:

(ע"ב) י"א בנוי צ"ל בונים:

כ"א בסוד ב"מ אסורו תמן בבית הסהר:

כ"ה ענין הפסוק המה:

כט המכתשת. צ"ל המכתש:

לה בסוד ג"ר חב"ד:

לט צרי אתה:

(יח ע"א) לו ושורש כל זה הוא העצה (יט ע"א) טו מסתתרת ומתעלמת (כ' ע"א) מ' שאמרו למשה (רע"מ משפטים קי"ד ב'):

(ע"ב). לח שרוצה להנחיל לישראל שירה:

(כ"א ע"א) ה' לברתא כאמור שם:

ו' ואז הל"ב של:

(כ"ב ע"א) כ"ט ויתגלה. צ"ל ומתגלה (ואולי צ"ל ומתעלה):

ל' כי כל דבר מגולה מתפשט כך (פ' שבעתיק יומין נעשה הו' כל אחד מאה אלף):

ל"ה לפי השדה העליון:

ל"ט הוא המעשה והענין דע כי רז"ל:

(ע"ב) א' לא מפני שהוא:

ז' מחמת עיבור בזווג זו"נ (ר"ל שהגוף נעשה ע"י עיבור בנו"ק שהוא המעשה. ובהעתק אחר הנוסח מחמת עברה בזווג. וע' בהיכלות פקודי היכל א' רמ"ו א'):

ט"ז צריכים להבנות בהם:

(כ"ג ע"ב) ד' הנקודה שאמר (ר"ל שם בזוהר):

(כ"ד ע"א) ד' בחוקם. צ"ל בתוקפם:

י"ב האזנה. בהעתק אחר הגי' ההזמנה:

כ"ו במסובב הסובב אינו:

(כ"ה ע"א) יא כחשוכים בזמן הגלות לכולם ובסוף בזמן הגאולה כו' כצ"ל:

(ע"ב) כ"א שורה בהן. והבין:

כ"ח שאין שם שם הקדוש:

(כ"ו ע"א) ט' המוחין והכתר בסוד:

(כ"ז ע"א) א' לא נקרא:

(ע"ב) יט כי המלכין הנזכר כו' (ע"ל כח ע"ב ד"ח ואוסיף כו'):

(כ"ח ע"א) לה שהם יסודות הכלים:

(ע"ב) י"ג (אחר תיבת רשות היחיד נשמט וצריך להוסיף:

והוא בחי' צ' רצלם שהוא ענין מלך והוא כשאימא נכנסת בתוך הז"א ומחברו בסוד רה"י. והנה ע"ז המלך נאמר לפני מלוך מלך לבני ישראל. ותדע שבזמן שעלו ישראל מן הים אז היו יכולים לתקן ענין השבירה והוא שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד לתקן זה הימלוך אבל טעו כי היו צריכים להחזיק בבחינת המלך ד"צ דצלם והי' נתקן בתיקון גדול. אבל הם חשבו לתקן הנפגם ואזי ישאר הכל מתוקן. והנה באמת נתקן לפי שעה אבל חזר ונתקלקל. וז"ס גדול והוא מ"ש במדרש אלמלא היו אומרים ה' מלך עולם ועד לא היה כל אומה ולשון שולטין בהם ועוד אפרש לך זה בס"ד והנה מלך זה נקרא מלך לבני ישראל והסוד שישראל הוא בז"א בתשלום פרצופו וכל הספירות שלו נקראים בני ישראל והספירות האלו שהם תשעה מהם נעש' זה המלך שהוא הצ' דצלם שהם הט' ספירות דז"א במוחין דאימא שבתוך [צ"ל שבתוכם] הקושרות אותם, ותדע שאינו אומר בבני ישראל אלא מלך לבני ישראל כי הוא עצמו מלך לבני ישראל שהוא המלך מבחי' בני ישראל כנ"ל. והנה המלכים הראשונים לא היו כך כי לא היו מבחינת הספירות כזה אלא מצד הה"ג מן המ"ן או הצ' דמנצפ"ך אבל מלך דצלם הוא לבני ישראל כנ"ל. והנה אמר מ"ק כו':

יד במציאות במקורו העיקרי. (כט ע"א) ט' פי' שיהיו באותו:

כו וביותר פרט נאמר:

כו בעצמם כ"כ חלקים:

(לא ע"א) מב שים לו סגולה הזאת:

(לב ע"ב) י' והיינו הכללות שאמר למעלה (ר"ל לעיל בעמוד א' אמר שדברי הספרא דצניעותא הם בכללות):

יז הפנים וטוון הדיקנא. כח לבושים