אדיר במרום קעט

מוריד להם ועוד ישוב ויקבעם למעלה בכחו ואז עולה ההתעוררות אל הח"ס ויוצא ומכה בבת עין שבו עצמו הוא הבוצינא, ומשם מהילד מה שראוי להוליד בתולדה וממשיך אל התחתונים, וה"ס [אפיק ארחא למוחא תתאה ואפיק ארחא ללבא תתאה]

ואפרש לך עתה סדר כל הענינים האלה כי צריך להבין למה ההסתכלות יעשה בזה הדרך ומחו תועלת כל המעשים הנ"ל, וגם צריך להבין למה אור העינים תלוי במצח כמ"ש. אך סוד כ"ז הוא ענין התפלין שכתוב והי' לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ודע כי הנה הנשמה היא סגורה בתוך הגוף דהיינו הפנימיות הבלוע בתוך החיצוניות ומקום גילוי' באמת הוא במצח, כי הוא הגילוי של מ"ה שנמצא בתוך הראש כנזכר לעיל בארוכה וההוא מצחא איקרי רצון דהוא גלוי' דכל רישא, והוא דבר השייך ממש אל המצח להיות בסוד רצון כנ"ל, והנה הגלוי הנעשה כאן הוא בסוד שם הוי"ה א' העושה ד' פרשיות שבתפלין ואח"כ משם נעשים ד' החושים שהם ד' בקיעות כנ"ל כי כל הפרטות נכלל בס"ז של ד' אותיות השם ב"ה. והנה ע"ז כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כי גלוי הפנימיות הוא המכניע הס"א שאין לה שייכות בפנימיות אלא מכח החיצוניות הסוגר וכמ"ש למעלה. ואמנם כבר שמעת ג"כ החילוק הנמצא בין שאר החושים לראי' כי החושים הם פעולות פרטיות בהתפשטות פרטי של הנשמה אך הראי' הוא התדבקות כללי בהתפשטות כללי של הנשמות כמו שהי' בלב, כי באמת אין דבר להתדבק מאור במאור אם עליון ואם תחתון אלא בסוד העינים וע"כ זאת הבקיע' היא יותר עיקרית מן האחרים, ובאמת הוא קיום כל הנבראים כי בהראות התחתון מן העליון הוא מתקיים. וגם זה כבר פירשתי לך איך הוא נמשך מן החכמה שהוא קיום הכל בסוד כולם בחכמה עשית. אך צריך שתבין היטב פעולת העינים איך הוא, כי בכח זה ההתדבקות נעשה פעולת עין הרואה כי הלא מצטייר בו הנראה וזה גורם חוזק לנראה עצמו בהראותו מסיבתו, כי הלא אז כפול הוא הקשר ביניהם, אך צריך שימצא עוד תולדה היוצאת ממש ומתפרשת מן העין כמו פרי מן הראי' וינתן אל הנראה כי זהו ודאי שנתוסף דבר מה בנראה בכח הראי' שע"כ אסור להסתכל באלילים בסוד אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, כי מי שמסתכל באלילים יוצאים ממנו חלקי ההתנוצצות וניתנים בתוך האלילים עצמן והם מתחזקים ע"י ונחשב לו כאלו עשאם, ונמצא שיש הגעת הנשמה אל הנראה והצטייר הנראה בנשמה ואז ממילא נולד תוקף אל הנראה ואח"כ יוצא מה שיוצא מן הרואה אל הנראה וניתן בו ממש. והנה לא תמיד נמשך מן המצח בסוד התפלין האור השלם הצריך אל העינים, כי יש זמן סיתום כנ"ל, והכל צריך לתועלת הנראים, וזה כי הנה הא"ק משפיע בראייתו אל הנקודים וראייתו היתה מקיימת אותם, ואם הי' בעין כל כחו הראוי לו אז היו מתקיימין ולא היתה בהם שום שבירה, אך כיון שנסתמו העינים נשברו ואעפ"כ לא נעזבו, כי הלא הספי' אנח להו ואצנע להו, כי נגנזו עד זמן תיקונם כנ"ל. ונאמר עתה מהו ההסתכלות שהי' בהם בזמן ההוא, הנה הפנימיות מתגלה דרך העינים כנזכר, ומתדבק למקום שמסתכל בו אך אין הדביקות שלם אלא כאשר יחזור הנראה להצטייר כדרך שיראה הציור בסוד ירא"ה ירא"ה כנ"ל, כי בהיות הציור הזה מתגלה אז מקבל כח גדול הנראה המצייר כמ"ש עוד בתולדה שהצא משם להנתן אל הנראה ההוא, אבל כשאין כלי הציור מגולה אז לא ימצא ציור זה כלל, כי הבקיעה הקטנה הנשארת לא תוכל לצייר כאשר מכוסה העין ואז לא יהי' רק התדבקות לקיים המציאות שלא יתבטל לגמרי אך לא יהי' זה כח גדול אל הנראה מבלתי צאת תולדה ממנו אליו, וז"ס טהור עינים מראות ברע, וזה כי בהיות בקיעת העין בסוד חכמה המקיימת את המציאות אפי' הס"א צריכה לראי' זו כי בל"ז לא תתקיים אפילו רגע א'. אך האמת שאין הקדושה