אדיר במרום קעג

הוא זמן רווחא רבה ואין גבול כלל וע"כ אין כסות על עיני הדגים והוא כי הכסות עושה ב' פעולות א' מכסה העינים שלא ישגיחו בתחתונים מהם שלא להשפיע רק בגבול. ב' שלא ישגיחו בעליונים לקבל אלא בגבול. והנה הדגים אין להם זה הגבול כלל אלא הם מתדבקים משגיחים ברווחה גדולה מזה לזה, ולכן אמר ולא ניימין, כי בחי' השינה אינה מגעת להם, ולא בעיין נטורא על עינא שאין להם צורך לשמירה אבל בעתיקא אמר להיפך. כי בתחלה אומר דלא בעי נטורא, ואח"כ אומר ולא נאים והטעם הוא כי בדגים כבר השינה ישנה בז"א ואם היתה מגעת להם אז הי' צריך שיהיה בהם כל הבחי' שיש בעינים שלו אלא שכיון שאינם ישנים רק עומדים תמיד במדריגתם הראשונה ע"כ יכולים להיות ג"כ בדרך זה. אך א"א אין בו כסות מצד עצמו כי כך סודר תיקוניו ואין בו שינה בעצמו כלל והנה זהו באמת סוד ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ואות את מוריך, כי כמו שיש בז"א כך יש למטה בבני אדם והנה עתה יש הכסות בעיני הז"א כך יש בעיני בני אדם ולכן הוא משגיח בגבול ובני אדם משגיחים בגבול, אבל לע"ל בהיות זמן רווחה תמיד יזהר זה הגבול מלמעלה ומלמטה, ולכן נאמר ולא יכנף עוד מוריך, כי העין עצמו לא יהיו עליו הכנפים ואז והיו עיניך רואות את מוריך, כי גם העינים שלמטה לא יהיו מעוכבים מן הכנפים שלהם. וז"ס כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון בעין בעין ממש בלא עכבת הכנפים והנה תבין עכשיו מהיכן יוצאין הכנפים בעיני ז"א ביון שאינם בעיני הא"א כי באמת הדילוג הזה שאין עיני הא"א מוציאין מיד עיני הו"א אע"פ שכך הי' ראוי לצאת לפי סדר המדריגות הנה זה עצמו גורם התחשכות אל הענים האלה ובאשר אינם יכולים להתגבר בכח כ"כ גדול ניתן מקום אל הכנפים. והבן היטב

ואמר עוד כ"ש עתיקא דעתיקין דלא בעי נטורא וכו', נטורא של עצמו הוא שורש הכל ואין שייך לומר בו גבול כי אין הגבול אלא לתחתונים, אבל בבחי' הההדבקות לקבל אין להזכיר שום גבול ואמר וכ"ש דאיהו משגח לכולא וכו' והענין כי כבר שמעת איך ב' כסויים יש דהיינו הכסות והשערות של העפעפים, וסודם אלהי"ם אדנ"י. והענין כי אלה הם שני כינויים אשר לשם הוי"ה והם אלהי"ם ואדנ"י, ונאמר אתה ההפרש שיש בין זה לזה. הנה בזוהר פ' בראשית אמרו ז"ל אימא עילאה הוי לה חד כינוי, וזה הכינוי הוא אלהי"ם והוא החשך, והענין כי התחשכות האורות הוא בסוד אלהי"ם אך ההשפעה הוא בסוד אדנ"י, והוא כי אדנ"י, בגי' היכ"ל והוא ההיכל שבה מתלבש שם הוי"ה ב"ה כדי להשפיע, והתחתונים מקבלים מן זה השם, כי אין הז"א משפיע להם אלא נוקבא וע"כ יש אלו ב' הבחי' הכסות הוא בשם אלהיים והוא עומד דוקא בסוד השמירה שלא יוכלו העינים לקבל מן העליונים, אך העפעפים הם עומדים בסוד אדנ"י להשפיע אפי' בזמן הסיתום שנשארת הבקיע' הצרה בסוד שם ב"ן כנ"ל, וזה האמת שכל עניני הפתח שאמרנו למעלה בסוד שם אדנ"י יש נ"כ בעינים, וז"ס ותנומה על עפעפי, כי סוד ותנומ"ה ה"ס וו"מ תנ"ה היינו ב"ן תנ"ה כי ב"ן הוא המאיר בלילה בזמן השינה ואז העפעפים הם המשפיעים בעולם בסוד שם אדנ"י בבח' דלת לבד ולא במילואה והנה אלו השערות הם בסוף השערות של הגבינין שהם ממש אהי"ה והם שורש הכסויין. ולכן נרמז כאן תנ"ה שהם בגי' ג' אהי"ה דההי"ן ע"ה ותראה כי אדנ"י במילואו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד הוא שער תרע"א בסוד פתיחת העינים ובסוד סיתומם הם שער בסוד שערות והנה כתיב אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם והענין כי בשלום שם הוי"ה אז נעשה האר"י תרע"א והוא בחי' פתיחת העינים שהבכוי מתכווץ, וז"ס שם הוי"ה דעיני"ן שיש שם כ"ד עינין סוד ב"ד צירופי אדני והג' תגין שבכל א' הם סוד העפעפים בסוד השערות, ונמצא שאז נכלל אדנ"י בהויה שהוא