אדיר במרום קסח

מתגלים בה בבחי' הזאת של סגירה ופתיחה ובס"ז הם מזוזה, וזה שמזוז"ה עולה אדנ"י מפני שאע"פ שהם הנו"ה דז"א אינם במקומן אלא כחם בנוקבא בפעולתה זאת, והנה הדלתות קבועות במזוזות ובכחם נפתחים ונסגרים כי הם המניעים אותה תמיד, והנה הס"א הי' לה איזה אחיזה באיזה דלתות. ופירוש הענין כי הנה כתיב ואחר הדלת והמזוזה שמה זכרונך, וז"ס גדול כי הטעם שהנוקבא נעשה דלה הוא כדי לסגור האורות מפני הס"א שלכן הנוקבא עומדת אחורי הז"א כי שם הי' אפשר לס"א להתאחז מפני היותו אחור, והושמה השכינה לסגור בסוד עזר כנגדו וסיד ועזר מצריו תהי' כמבואר במ"א, ואז אין הס"א אוחזה אלא אחורי הדלת

והנה באמת יש כאן מקום להקשות, כי הנה אחרי הדלת היא בבית ולא בחוץ ולפ"ז הי' צריך להיות להיפך, אך סוד הענין הוא כי הנה כתיב ושתים דלתות לדלתות וכו', והוא כי באמת יש דלתות נפתחות לתוך הפתח ואז כשיהיו נסגרים מה שיראה מהם הוא האחור, ויש נפתחות לתוך הבית וכשנסגרים יהי' נראים הפנים, וסוד הענין הזה הוא כי הנה צורת הם סתומה הוא בסוד שני דלתין ולפי צורת הפתח היו צריכין להיות כך דה או כך תד אך סוד הענין הוא בסוד הפתחים כי כשהם נסגרים הם ם' סתומה שוה מכל צדדי' וכשהם נפתחים נפתחים בסוד הו' שהוא היסוד הפותח, ובאמת אז הדלתות עצמן נעשים מעבר אל האורות היוצאים ואז פניהם כלפי האורות ואחוריהם נכנסים לפנים וגם זהו מיתוק גדול לאחוריים והנה הו' נכנסת בהם כזה ם כדי לעשות הענין הזה של האחורים ואז נשארת הדלת פתוחה כזה דע ואז נמצאים האחורים חציים כלפי הפתח וחציים כלפי הבית וע"כ צריך ד' דלתות שנים אחורים כלפי הבית והם שנים העליונים ושנים כלפי הפתח שהם שני התחתונים. והנה ישראל כשהיו עובדים ע"ז היו משימין אותם באחורים של הדלת שכלפי הבית כי היו רוצים להסתירם שם אבל הם עצמם בבחי' אחורי הדלת שהוא האחורים שזכרתי למעלה שמשם יונקין הס"א בהעשות המלכות דלת לז"א, והיניקה היתירה שלהם הוא באחורי הדלת השמאלי והמזוזה השמאלית. והנה לכן צריך שיתגלה האור אי' להכניע הס"א שלא תוכל להדבק שם הרבה ותכנוס לפנים, וסוד הענין לפתח חטאת רובץ, כי אפי' כשנפתח הפתח מפני הדלת השמאלי היתה הס"א רוצה להתאחז ולהכנס, וע"כ לפתח חטאת רובץ, ומפני זה יש המזוזה והוא גלוי מיסוד אי' שהיא שורש נוקבא ובהאיר זה אז הס"א מוכרחת להכניע. והנה פרשת המזוזה היא ממש רחל מצד אימא ושם מתגלה שם שד"י שהוא מיסוד אימא וזה מתגלה במזוזה הימנית שהוא הנצח שאז מגביר כה הנצח שהוא הימיני והס"א צריכה להכנע לפניו, והראה שהפסוק אומר לפתח חטאת רובץ. ונמצא שהוא רוצה להדבק בבחינת הפתח, והאמת כי הת' היא נוקבא בסוד הד' שזכרנו ושם יש הפ"ת בסוד ד"ם ד"ם כנודע, ובס"ז רוצה הס"א להתאחז ח"ו אך כשמתגלה בחינת המזוזה שאמרנו אז הכל נתקן ופתח זה נעשה בסוד אחר, כי הנה כבר שמעת איך ת' עלמין דכסופין נמשכין למטה אל זו"ן והם מאירין בג"ע כנ"ל ואלו הם המאירים בזה הפתח ונעשית הד' ת' ואז מאיר שם שם ע"ב שממנו נעשית הת' הזאת כי הד' יודי"ן שבו עשו זה, ואלה הד' יודי"ן עצמן עשו ד' הויו"ת שנעשים אח"כ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כי כבר שמעת איך הע"ב הוא שורש לע"ס מ"ב, ואלה הד' הויו"ת ע"ס מ"ב מאירים כאן בי"ו אותיות שבהם ואז נעשה בין הכל פ"ה כנגד הפ"ח האחר ואז אין לס"א אורות כלל, וז"ס פת"ח. אך כ"ז היא בסוד שם שד"י שהוא המתגלה במזוזה, וסוד הענין ה"ס הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו, והוא באמת סוד גדול כי הדלתות האלה יש בכל א' מהם דלת וציר כי הציר הוא הי' שכמקצוע הדלת כזה ד כמבואר במ"א ולפ"ז הדלת והצי"ר לבד ה"ס ש"ד ואז הס"א שולטת, אך כשמתגלית הי' של שד"י אז אין הס"א שולטת עוד.