אדיר במרום קסד

שהקב"ה רוצח להאריך אפו הושמו מפני כך הכסויים על העין שאז העין נסתם ואינו משגיח ואז יש ממש ארך אף, שאין דין נעשה ונשאר הדבר בסוד הנוקבין שהם אלהי"ם אדנ"י לאה ורחל והם הכסוים והשערות שבהם והכל מתנהג בכח שם אהי"ה שעומד בנבינין שה"ס אימא, וה"ס אהי"ה אשר אהי"ה, אהיה עמם בצרה זו ואהיה עמם בצרה אחרת, בי שם אהי"ה הוא השולט בגלות להציל ישראל, כי סוד הגלות הוא ממש ענין סתימת העינים בסוד פק"ח עיניך, והנה ע"ז נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנ"א, כי בשלוט העפעפים הנה הכל הוא בדין אעפ"י שאין הדין פועל מיד כמו העינים הנפקחים בדין, אבל מכאן נמשך הגלות וכל הצער שבו שהוא דבר ארוך, וזהו אש אוכלה, שזהו ממש ענין הגלות, וה"ס להט החרב המתהפכת שהוא ממש השערות של העפעפים שהם אדנ"י דינ"א, וכמה בעלי אש וגחלים מתלהטים מהם, והנה הכסות והשערות כבר אמרנו שהוא אלהי"ם אדנ"י העולים קנ"א, ועליהם נאמר אל קנ"א, ואמר לשון אל כי אעפי"כ איזה מיתוק של חסד נמצא בהם שאל"כ לא הי' העולם יכול לעמוד, גם רז"ל אמרו דומה דודי לצבי, כמו שהצבי עינו אחת פתוחה ועינו אחת סתומה, כן הקב"ה עין ימינו שהיא חסד פתוחה, ועין שמאלו שהיא דין סתומה, והנה כ"ז אינו אלא אריכות אפים אך כשהקב"ה רוצה לעשות דברו יפקח עינו ואז אם יש דין לעשות יעשהו מיד ומיד יחזור ג"כ העין לחסד כיון שהשלים דינו, וז"ס הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאים בה, כי בעוד שהעין בתוך נרתיקו שהוא הכסות הכל הולך באריכות אפים, וכיון שהיא נפקח מיד נעשה מה שצריך אם לדין ח"ו ואם לחסד, והנה יצחק נאמר בו ותכהי"ן עיניו מראות, אך ביעקב נאמר ועיני ישראל כבד"ו מזוקן, והוא סתימת העינים, וזאת היא ההנהגה הצריכה להניח הדברים באריכותם אשר לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, אך יצחק הוא הדין הקשה הנכסה מפני הדין ואם נסתם הכסות לפניו יתארך האף, אך אם נפקח נעשה הדין מיד ונעשה הדין לרשעים ורפואת צדיקים, והאמת שכשהעין שולט שהוא שם הוי"ה, אלה השמות האחרים אינם מתגלים לפניו כלל כי נכסים תחתיו ונבלעים בו, ולכן באותו הזמן נשאר העין בלא כסות אלא שכיון שאדם התחתון הוצרך להברא בדרך הנהגת הבחירה להראות בצורתו כל מה שיש בזו"ן לצורך הבחירה ע"כ נברא בכסות רק שיוכל לפקוח אותו ולחזור ולסותמו, אך למעלה אינו כך אלא כשצריך מתגלה הכסות וכשמתגלה העין נבלע הכסות בסוד ולא יכנף עוד מוריך כמו שתשמע עוד בס"ד והוא ממש סוד הדנים שאין להם כסות על עיניהם כלל

ואפרש לך עתה זה הענין היטב כי הוא באמת סוד גדול מאד, דע כי כל מקום שיש בקיעה הפנימיות סודו היא היסוד של הזכר הבוקע היסוד של הנוקבא, כי שם נעשים ע"ס בפרטיות אותו הענין ואותו הפעולה, ואז נמצא הפנימיות בסוד עשר ספירות של הזכר וחיצוניות בסוד ע"ס של הנוקבא, והיסוד של זכר הוא יוצא מן הנקבה, וסוד הענין כי ב' מיני התלבשות הזכר בנוקבא הם, או בסוד זיווג ואז היסוד של זכר נכנס ומתעלם ביסוד הנוקבא, ולפעמים הוא בדרך אחר והוא שהזכר מתלבש בנוקבא להשפיע בתחתונים ואז היסוד של הזכר מתגלה לחוץ מיסוד הנוקבא, וזהו מה שאנו אומרים שהיסוד דדוכרא יותר ארוך מיסוד דנוקבא, כי באמת נמצא לו התפשטות יותר משל נוקבא וזהו ממש סוד היום והלילה, וה"ס מה שאמרו רז"ל על וילון שנכנס שחרית ויוצא ערבית, וס"ז הוא כי מעטרת יסוד של הנוקבא יוצא איזה לבוש דק ומלביש את יסוד הזכר המתגלה ובהיותו מלביש כך הנה האור שלו מתעלם בו אך בהכנס זה הלבוש בשרשו דהיינו העטרה הזאת אז יקרא שהוא נכנס ואז האור יוצא. ולפי"ז חור העין עצמו הוא בחי' סוד הנוקבא, והאור הפנימי היוצא משם הוא בחי' יסוד דוכרא, והנה השערות