אדיר במרום קסא

הצלם המתגלה שם, ואם הצלם הי' יותר חזק בגלוי אז גם הציור הי' נעשה בדבר יותר דק, ובבעלי רוח הקודש הצלם מתחזק אצליהם יותר, ולכן יראו גם הדברים היותר דקים, אך עכ"ז אינם רואים אלא לפי ציור העינים לבד, ולכן אם הדברים הרוחנים עצמם יהי' נראים בדרכי' נעלמים יראו ולא ידעו היטב, משא"כ אם הציור הי' נעשה בלב אז היו מתדבקי' הדברים לפי כל עצמותם, ואף אם הי' איזה דבר מתהפך מסיבת התעלמות הציור יהי' הציור פנימי ואז יצטייר ויודע היטב, והנה מפני כך טעה שמואל הנביא, כי באמת הי' רואה הדברים ברוח הקדש כך שהי' דן על פיהן כן, וזה הדבר מפורש בדברי הרשב"י ז"ל בפ' יתרו ע"ש, אך עכ"ז היו שם דברים נעלמים שלא השיג וזה מפני שסוף סוף הציור לא הי' אלא בעינים ולא בלב, וזהו כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, שציור הראי' של האדם היא רק בעינים וציור הראי' הפנימית היא בלבב

וצריך לפרש לך זה הדבר איך יכול להיות שבאדם יהי' דבר א' שלא יהי' כך למעלה במאורות, כי הלא האדם הוא בצלם אלהים, אמנם צריך שתדע כי הנה רז"ל אמרו אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, וסוד הענין הוא שבעבור הצטייר הדברים בעין א"א לראות אלא הגשמיות אבל עכ"ז הנשמה אינה אובדת לגמרי ראיתה אלא שאינה מציירת אותה בגוף אבל מגיע אליה עכ"ז איזה רושם, וסוד הענין כי הנה כבר שמעת איך החושים הם סוד הפנימיות המתגלה מן החיצוניות, ונמצא ששם הנשמה היא פועלת לבדה אלא שנעשה לה גוף בעינים ועכ"ז הוא יותר פנימי משאר הגוף, כי כבר שמעת איך נעשה בגלוי הצלם, אך זהו קיום גדול לגוף בכל בחינותיו שימצא שם הכלי, ונמצא שגם שם פועל באיזה חלק הכלי אבל אין הנשמה נצררת לגמרי בתוך הכלי אלא תפעול גם בלתו, וזהו מזלייהו קא חזי, ותדע ששם הוי"ה במילוי אלפי"ן הוא סוד אד"ם, וסוד הענין כי האדם צריך שיהי' נשמה וגוף יחד, והם סיד הוי"ה פשוטה ומלואה, אך הפשוט לבד ה"ס הנשמה בפ"ע שאינה נצררת בגוף, ונמצא שיש שני מיני ראיות אחד ראיות הגוף, והוא ראיות האד"ם התלוים בשם מ"ה שלא תצייר הנשמה אלא בעינים, והשני ראית הפשוט של הוי"ה ב"ה שמציירת הציור בלב אלא שאינה מתגלה כ"א לפעמים ברמז אע"ג דאיהו לא חזי, ועכ"ז גם זאת הראי' אפשר שתתגלה ברצון הבורא ית"ש, והראי' הזאת לא תשתמש מן העין כלל בסוד שם הוי"ה לבדו, והנה זאת הראי' ה"ס גלוי העינים כמו ויגל את האבן וכו', ופי' העברה והסרה, והיינו שיוסרו העינים מפעולתם ותהי' הראי' בסוד הוי"ה ב"ה לבד, וזהו כי האד"ם יראה לעינים וה' יראה ללבב. והנה הטעמים למה היתה הראי' של בלעם כגילוי עינים המה טעמים רבים ע"פ סודות גדולות, וא' מהם הוא, יען באמת לא הי' ראוי שיפקחו עיניו להיותו טמא, אלא שבדרך רצון הבורא ית"ש נשתנו עליו סדרי בראשית והוסרו עיניו מראותו ונשמתו לבד ראתה, אך דוד הי' מתפלל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וזהו לא מן הטעם הזה ודאי אלא הענין הוא כי מלבד הראי' בסוד האדם הי' חפץ גם בגלוי עינים, והבן מה שאומר נפלאות מתורתך ולא בתורתך, וסוד הענין כי כ"א משיג השגה פרטית לפי מדריגותו ולפי הזמן, אך התורה היא לאין תכלית בכל דבר מדברי', והנה העינים שהם בחי' השגה כמ"ש זה במ"א הרואים אינם רואים אלא אותו הפרט שהם רואים, אך בסוד מזלי קא חזי ראית הנשמה היא עולה ויורדת לכמה צדדים, וע"כ הי' דוד מתפלל גל עיני כו', כי מתוך התורה שהוא רואה בראיית עין השגתו, יראה עוד כמה נפלאות מצד גלוי העינים, והבן היטב, נמצא כלל הדבר הפנימיות הוא סגור בחיצוניות, וגם בוקע ויוצא בסוד החושים. והבקיעה הראשונה היותר חזקה היא הבקיעה בעינים ששם מתפשט הנשמה בעצמות הבנתה אשר בלב ומשם יוצא הפנימיות ומתדבק בכל הבריות וחוזר