אדיר במרום קנא

מאימא אל היסוד דנוקבא בסוד חותם שהוא נ' אהי"ה דיודי"ן דההי"ן דאלפי"ן קס"א קנ"א קמ"ג גימט' חות"ם כידוע, ואז הדבר ההיא נשאר קיים להעשות, אך צריך מסירת הפתקין, וסוד הענין הוא מש"כ אדני בם סיני בקדש, כי השכינה מתלבשת במלאכים. ופירוש הענין כי הנה הגזרה היא שפע שנשפע כך שבו נעשה המעשה ההוא ונמצא שהוא דבר ממשיי יוצא בכח הזווג ונמסר במסירה ממש אל המלאכים, והוא באמת כח ניתן למלאך הממונה על הדבר ההוא לעשותו, וזהו ממש כמו המוחין דז"א הבאים לו מאי'. והנה השפע הזה יולד במקום שיולד ויהי' בו זווג עיבור ולידה, והלידה היא כמו לידת מוחין דז"א שבאין לו בתוך הנה"י דאימא, כך יתלבש זה הכח בתוך הנה"י דמלכות לפי אותה הבחי' הראוי' להתלבש במלאכים, ואז ינתן בזה הלבוש אל המלאך אשר ינתן, וז"ס אדני בם, כמו שזכרתי שהיא השכינה המתלבש' בהם בסוד מוחין. והנה זהו נקרא מסירת הפתקין, והנה עד שלא נמסרו, עדיין לא יצא הכח הזה מן המאורות והמאורות הם ברצוא ושוב ויכולים מהר להתחלף מהנהגה להנהגה, אבל כיון שיצא מן המאורות והגיע אל הנפרדים אז מיד הוא מחליף צורה, ולהחזירה הנה צריך כח האי"ן המבליע הדבר משרשו וקשה לעשות זאת הפעולה ואעפ"כ בקושי גדול תוכל להמצא, אך בגלוי הרצון הנה ישב הדין במקומו לבלתי יתפשט, וה"ס [דינא יתיב], והענין כי דינא ה"ס שם אדני שיש במצח דז"א, שכ"ד צירופים שלו הם כ"ד בתי דינין המוזכרים לקמן בתיקוני הז"א, ובהתעוררות סוף סוף יעשו ההתפשטות הזה שאמרנו. אך בהגלות העת רצון הנה לא יניח להם ההתפשטות אלא יהי' דינא יתיב באתרי', וזה כי סוד הצמצום הוא גלוי הדין הקדום בכח במדרגה ההוא עצמה שנתגלה. פירוש כי כך הי' קדום ברצונו שבאותו המדרגה דוקא יתגלה רק שלא הי' אלא בכח ולא בפועל ונמצא שהי' במקומו אך לא מתפשט וכח הצמצום נתן לו הגילוי. והנה סוף הרצון כבר ידעת שהוא החזרת הדין לחסד ואז יחזור כמו כן הדין להתישב במדרגה ההיא שהי' קדום לה שם לבלי התגלות, ועכ"ז לא לגמרי כי היתה מתבטלת כל הבריאה אלא חלק ממנו, כי לא ישאר לפעול אלא חלק קטן ממנו, והבן היטב

והנה ע"כ בהתעורר כח הרצון הזה הנה יגרום לדין הזה שלמטה שלא יהי' עומד ונצב שהוא בעומדו להתפשט אלא אף שכבר נתעורר התולדה לצאת הנה יהי' שב להיות יושב במקומו בלא גלוי כלל, ואז אע"פ שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה ולכן אמר [ודינא לא אתעביד], והבן. והנה מפני הפעולה הזאת שערא לא קאים בהאי אתר, וזה כי הנה כל שאר המיתוקים הבאים מא"א לז"א הם בסוד המדרגות כל מדרגה ממתקה את שכנגדה אבל זה הגלוי של הרצון הזה מעביר הדינין לגמרי, ולא די בזה אלא שמבטלין אפילו בשעת הפעולה כנ"ל, שאחר שהתחילה להנתן ההארה נבלעת. והנה אין זה אלא בגלוי גדול שלא יהי' בו שום כסוי בי זה הגילוי אינו נותן שום שיעור וגבול כלל, והשערות הן משערות ההארה ולכן כאן אין שום שער מפני שצריך שיהי' מתגלה בלא כסוי, וכיון שצריך שיהי' גלוי כ"כ גדול שישתככו מארי דדינא ולא אתעבד כלל, א"א אלא בכח מעביר הפעולה לגמרי בלא השארת שום לה ומקום לפעול, והבן היטב

ואמר עוד וז"ל תאנא האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין דנהרין מעדן עלאה וכו', והנה כדי שתבין זה צריך לפרש לך מאמר א' עמוק מאד והוא בפ' שלח ד' קנ"ט ע"א וז"ל ת"ח תלת עלמין אית לי' לקב"ה דאיהו גניז בגווייהו וכו', והוא סוד גדול היאך האדם מן הפעם הראשון שנברא מסוד זה נברא שלא לעמוד באותה המדריגה שנברא בה אלא להסתלק ממנה אח"כ ולעלות אל מדריגה אחרת, ולכן הי' ראוי להיות מיתה, ולא כמיתה הנמצאת עתה מתוך צער ובטומאה