אדיר במרום קמז

מתגלה עליהם אז הי' בהם ג"כ אימה רבה, אך זה הכתר אינו מתגלה ולכן המה נשארים עזי פנים כי חסירה מהם הבושה הנולדת מן היראה וזהו ממש העזי פנים, כי כבר שמעת איך הבושה היא התחלשות הנשמה לפני כח גדול ממנה והוא נמשך מהכרת המדרגות והכרת האדנות, אך הס"א ה"ם הכלבים עזי נפש, כי הנפש עזה ואינה מתחלשת, כי אין בהם הכרת האדנות כ"א היו מכירים לא היו כך ולכן יש להם החוצפא מחסרון שליטת הכתר, וזהו מלכותא בלא תג"א שהוא הכתר הזה שאמרנו. והנה ע"כ הם עומדים במצח המגולה, כי היראה שהיתה ראוי' להמשך בהם בפנים מכח הכתר אינה נמשכת. וצריך שתדע כי באמת המצח בז"א ה"ס דין הצמצום כמ"ש, אבל יש בזה סוד גדול והיא כי הלא תראה איך קראוהו לכתר א"ס, והאמת כי בכל פרצוף בכתר שלו מתחזק הא"ס ית"ש ומשם מתפשט אח"כ הפרצוף. וזה כי כבר ידעת איך חוט הא"ס מתפשט בכל האצילות וממנו נעשים הפרצופים, ונמצא שכשהשלים פרצוף א' הנה נשלם להתפשט בבחינת זה החוט, וכאשר רצה המאציל ית"ש שיתפשט עוד פרצוף אחר הנה חזר והמשיך החוט שלו המשך אחר ונקשר בחוט זה קשר א' שבו תלוי מציאות הפרצוף, וזהו סוד קו המדה שיש בו ג' קשרים והם ג' קשרים שבלולב, כי הקשר הא' הוא בכתר והב' בת"ת והג' במל', והם קשרי מדת החוט עצמו המתפשט, ונמצא שבתחלת ההתפשטות שם מתחזק הא"ס ית"ש וזהו ממש סוד הכתר ואח"כ נעשה שאר ההתפשטות ובמצח מיד נתגלה רצון הצמצום בסוד אמצע הרצון ובסוד זה עומדים כל בניני הפרצוף, אך הכתר מתחזק כמ"ש והמצח אינו מתגלה מפני אימת הכתר, וזאת האימה איננה בס"א כי אין מתגלה בהם בחי' הכתר הזה אך בודאי אינם בדוגמא של מעלה בי למעלה יש הכתר ויש היראה ובהם לא יש, וז"ס עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג"ע. אך יש פה סוד עמוק והוא כי סוד כל ההנהגה ה"ס כתר מלכות, והיינו כי מחכמה ולמטה הכל סוד מלכות והוא ממש בחי' ההנהגה המפרטת לחקותי' והכתר הוא השראת השורש עלי'. והנה זה ההבדל נראה לעינים בין הקדושה ובין הס"א, כי הקדושה בסוד מלך, והס"א בסוד עבד, כי לא ניתנה ההנהגה כלל אל הס"א יען אין הנהנה אלא בסוד כתר מלכות, ולהם אין כתר לכן גם במלכות אין להם, אבל יש איזה פעמים נאמר תחת עב"ד כי ימלו"ך וזהו כשהכתר נעלם, פירוש כי לפעמים אינו מתגלה הרבה כח הכתר כי עומד בהסתר פנים ואז מתגלה המצח שהוא דין, כי כאשר כה הא"ס ית' נעלם אז המצח מתגלה ונמצאת מלכות בלא כתר ואז ניתן איזה שליטה לס"א בסוד עבדים המתפרצים איש מאת אדוניו ואז מקבלים איזה בחי' ההנהגה שלא היתה ראוי' להם, ובאמת זהו בא מחטא אנשים שהאדם המתפרץ בפרצות גורם שהכתר יהי' נעלם והמצח יתגלה ואז במו כן ניתן הנהגה לס"א בפרצוף שלה ואז נקרא מלכותא בלי תגא, וע"ז נאמר בעקבות משיחא הוצפא יסגא, כי אז הי' ראוי להתעלם אור הכתר ונשאר בחי' מלכות לבד ומשם מתגברת הס"א, והבן היטב. ונמצא שמי שאינו נכלם גורם קלקול זה, ולכן נאמר ומצח אשה זונה הי' לך מאנת הכלם, ר"ל מחמת אשר מאנת הכלם גרמת התעוררות החוצפא ועי"ז הי' לך המצח של אשה הזונה הס"א, אך כ"ז היא בז"א כי מצחו הוא לפי אמצע הרצון אבל במצה הא"א אדרבא הרצון הוא מבחי' הכתר עצמו. כי כבר שמעת שהוא בסוד סוף הרצון ומשם מתחזק כח הא"ס ית"ש למתק כל הדינין ולכן הוא מגולה ומעורר תאוה ומנוחה בכל שאר הספירות, והבן היטב

והנה כבר שמעת ענין התאוה מה היא ותבין איך זה הרצון העליון שה"ס סוף הרצון ממנו תלוים כל הדברים של אמצע הרצון וע"כ הם מתאוים אליו שהוא כמו השורש להם, וזהו הטעם למיתוק שמתמתקין הדינין בכח המצח הזה כי בהתגלותו מיד מתאוים אליו וגם הוא עצמו מתחזק יותר, וזהו שאמר רעוא שלים, והם מתחזקין בו ושקטים,