אדיר במרום קמה

בגבולים, ובריאת הכל הוא בכח ד' השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ובאמת במ"ה נבנים (ס"א בע"ב ניבנית ע"כ הוא חכמה כנודע), בתחלה כל הדברים בסוד כלם בחכמה עשית בכח מ"ה, ונבראים בסוד ד' השמות האלה, וכפי אותו הגבול שניתן בתחילה כך תהי' אותה הבריאה כל הימים בין בעצם ובין במקרה, אך הברכה תהי' שהחכמה סתימאה עצמה תשפיע יותר וכל הד' הויות שנקבצו בשום גבול הבריאה ההוא ישפיעו ביותר רוחב וריוח, והנה עיקר הברכה היא בסוד שלו"ם והוא כי הלא הדין הוא קו המדה המשים גבול פרטי לכל אלא שבהיותו ממותק הרבה בחסד ומתיחד בו אם ירצה החסד להגלות יותר לא יעכב עליו אלא אדרבא יתרצה לו בהיותו מפוייס עמו, וע"כ הברכה לא תוכל לצאת אלא בכח השלו"ם, כי הלא כיון שהיא העברת הגבול לולא הי' הדין מתפייס ומתרצה עמו בזה לא הי' אפשר לעשותו וע"כ אמרו חז"ל אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, נמצא שהברכה היא תוספת ההשפעה שצריך להעביר הגבול הא', ושורש הדבר נעשה בח"ס והתוספת יתפשט בכל ההויות הנעשות בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. אמנם כבר אמרתי שאין הבריאה מתחדשת חידוש גמור אלא נתוסף אור, וזה כי הי' מציאות הבריאה בראשונה בסוד הוי"ה בע"ס מ"ב, ובסוד הברכה הנה תבוא ההשפעה בסוד תוספת באיזה מקום שיבוא, ותמיד תשתוה הארת ההוי"ה אל הארה המתוספת אך ישאר הכח הראשון להחזיק הבריאה לפי מציאותה, ודי לזה הארת הד' אותיות עצמן לבד ולכן מלת ברו"ך חסירה ד' ממספר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כי זהו קיומם, והרב"ח משתנה לפי המאור השולט והשם שלו, וזהו ברוך אברם לאל עליון, כי אותה הברכה ראוי' להמשך מאותה בחי' של אל עליון, ובחי' הרכ"ח מתחלף לפי ההארה, וזהו בריך ברי לע"י, להמשיך לו הברכה מעתיק יומין שבו תלוי העת לגלות הרצון כנ"ל

ואמר ת"ח בשאר שעתי דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא וכו'. ואפרש לך עתה ענין הבושת וענין החוצפא מהו. והנה חז"ל אמרו חוצפא מלכותא בלא תנא, והוא סוד גדול, דע כי הנה כתיב ולבעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וא' מן הסימנים של ישראל הוא להיות ביישנים, גם אמרו בתקונים ברא"שית ירא בשת, וסוד כ"ז הוא כי הגולגלתא הוא בסוד הכתר, והפנים הם בסוד החכמה, והנה חכמה נקרא יראה כי היא יראה לשבת תחת הכתר ונטתה ממנו. פירוש כי בעת הסתדר כל הספירות הי' כך שלא עמדה החכמה בקו תחת הכתר אלא נטתה לימין, והסוד הזה הוא כי הנה כתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, וזה כי כל האורות הצריכין לבוא לכל הפרצופים באים בתחלה בכתר ומשם מתפשטים למטה, וז"ס הסכ"ך שעולה בגי' ק' שהוא סוד הכתר שע"ג זו"ן שכולל ק' ברכאין הראוין לבוא בכל הפרצוף, וזה כי הכתר כבר ידעת שאינו מכללות הפרצוף התחתון אלא השראת העליון והעליון שורה עליו בכל צרכו, פירוש שבאותה השראה יספיק לו לכל מה שצריך, ולכן שם צריך שיהי' נכלל כל הראוי לבוא אל הפרצוף, אך החכמה היא תחלת הפרצוף עצמו. ויש כל כך הפרש בין הפרצוף התחתון לעליון עד שהחכמה יראה מלעמוד תחתיו ממש, וזהו ענין שאסור ללכת אחורי רבו אלא מצדו, וזה כי אין האורות מאירין בתוקפם אלא בקו האמצעי שלהם כי הוא העיקר בהנהגה, ובב' הצדדים אינם מאירים אלא הארה לא עיקרית ולכן לא עמדה במישור תחת הכתר אלא בא' מן הצדדין, ואומר לך מהו ענין היראה הזאת שאנו אומרים, אך הסוד הוא כי הגבורה היא קו המדה הנותנת שיעור לכל המאורות, בהיות החכמה באה לפי סדר הי' לה לעמוד תחת הכתר כי היא עלולה ממנו, אך מפני רוב הזיו של הכתר כמ"ש למעלה הנה הקו יתגבר שם בגבורתו ויעמידה במרחק עד שכל אורותי' יוגבל בכח הקו המתגבר ולא יעבור התחום כי אם רחוק מן הכתר יעמדו כל המקום אשר נתפשט שם הדין להגביל ולהרחיק. והבן היטב