אדיר במרום קכט

שם גילוי הרצון בדרך התכלית כנ"ל, ובאמת כוונת כל התיקונים הוא להכין מציאות לסוף הרצון וזהו מתגלה במצח זה, ותדע שזהו כמו התפלין דז"א אלא שהתפלין דז"א הוא ממה שלמעלה דהיינו או"א אבל הרצון הזה הוא גילוי ממה שיש בו בראש מצד עצמו, כי א"א הוא ראשית האצילות, והנה בזה המצח יש שם מ"כ דמ"ה לתיקון מציאות זו"ן הנתקנין ג"כ בסוד מ"ב שהוא שם אב"ג ית"ץ שהוא מ"ב תיבין ושבעה פסוקים שבעה הבלים ואלו הם הת"ך עלמין שאמר פה שהם י' פעמים מ"ב

ואומר לך עתה סוד דמתכסיא שאמר והוא באמת סוד גדול, והוא כי המצח הזה אע"פ שהוא נמצא תמיד וממתק תמיד הדינין של המלכין תתאין אך לפעמים הוא מכוסה, כי כשהוא מתעורר מעביר הדינין לגמרי ולא צריך כך לפי ההנהגה אלא שיהי' זמן שהדינין יעבורו וגם יהי' זמן שישארו, ואפרש לך כ"ז היטב כי הלא אח"כ אמר שגלוי הרצון הזה הוא כמנחה דשבתא. וסוד הדבר דע כי יש ב' מיני מ"ב. הא' הוא אהי"ה יה"ו שעולה מ"ב, וב' הוא מ"ב דהוי"ה פשוט ומלא ומלוי דמלוי, וב' המ"ב האלה יש בהם מצח זה של הא"א, והענין כי כבר ידעת איך תכלית הרצון הוא באמת סוף התיקון שהיא החזרת הדין לחסד והרע לטוב וזהו ממש ענין מ"ה וב"ן כי ב"ן הוא השורש המוציא הס"א והתיקון של מ"ה הוא המחזיר את הרע לטוב, כי מאז התחיל זה התיקון נתבסמו מקצת המלבין ולפי"ז נמצא בחירת ב"א שבכחה הרע חוזר לטוב והוא כי יהי' סוף התיקון בכח בחירת האדם, והבן היטב כי זהו כלל ענין העבודה והשכר, והוא כי הנה התיקון של המ"ה הוא ממש החזרת הרע לטוב, וזהו פשיטא שהמאציל הי' יכול לעשות מעצמו בלי שום התעוררות וסיוע אבל אין זה רצונו אלא שיהי' זה הדבר בכח זכות האדם, וע"כ לא רצה להשלים זה התיקון אלא אחר שיבואו בני אדם ויעשו מעשים טובים, אך אם לא הי' מתחיל התיקון הנה לא הי' שום נברא יכול לעשות אותו כלל כי הרע הי' גובר לגמרי בלי תיקון אבל כשהוא התחיל אותו אז יכול להיות התשלום ע"י האנשים, ונמצא שהמאציל עשה התיקון ע"ד אותו השיעור שאחריו ימצא מהאנשים בבחירתם להשלים התיקון או לעורר השכירה והבן היטב, וכבר שמעת מזה למעלה ולקמן אדבר ג"כ מזה בס"ד בפי' מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו, נמצא שרצון המאציל ית"ש הוא שיהי' נשלם התיקון בשלימות גמור וזהו בבחי' הרצון המתגלה כאן במצת זה, אך זה אינו יכול להגלות עתה כי לא יניח ענין הדין כלל אלא שבהגלתו ימתק, אמנם תדע כי הלא כבר שמעת סוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, כי סודם ו' ימים לבד שבהם ז' ימים סובבים וה"ס התריסר שעתי שפירשנו לעיל כי שית אלפי הם סוד שירותא ואח"כ יש הסיומא אך שורש הכל הם השולטין בסוד חול עתה והי' החרוב בהם בסוד השבת, ואח"כ בחידוש קמו כל ענין שיתא. והנה באמת זהו סוד שבת, כי התיקון דמ"ה נעשה אך לא לגמרי ובהעשותו לגמרי יהי' יום שכולו שבת אך עתה יש בחי' השבת שהוא בחי' התיקון הנעשה כבר ומן השבת מתקדש החול ג"כ וכן מן הס"ת המאיר גם עתה נתקנת הבחי' של הב"ן אבל אינו כלו שבת שהוא זמן סוף התיקון, והנה כ"ז הוא סוד שם מ"ב דאב"ג ית"ץ שבו נתקן העולם והוא היוצא מפסוק בראשית וכו' עד ו' של ובה"ו, כי הלא תראה שהם ז' שמות של ו' אותיות לכל א', וסוד הענין ז' ימי השבוע של תריסר שעתי לאחד כנ"ל, ובסוד זה הוא זה העולם שיש בו חול ושבת וה"ס השיתא שהם השורש אבל ביום שכלו שבת קמו כל השיתא והם כל המ"ב האלה, והנה הרצון של הא"א הוא תמיד עומד למתק הדין שלמטה אך לא להעביר מציאותו אלא בסוד המ"ה המתקן את הב"ן שצריך עדיין להשתלם, וס"ז הוא בשם אהי"ה יה"ו שהן ז' אותיות בסוד ז' השמות דאב"ג ית"ץ אך המ"ב דהוי"ה הוא סוד התיקון בשלימותו האחרון בבחי' יום שכלו שבת והוא מ"ב דמ"ה כנ"ל, ונמצא שיום השבת ממש הוא ענין א"א, כי החול הוא