אדיר במרום קיב

ה"ס ב' פרצופים יעקב ורחל עצמם, והיינו יסוד ומלכות שהם עיקר בהנהגה, והיינו יעקב בצירוף הז"א עמו בסוד זיווג תפלת שחרית, כי יעקב ולאה הם בסיד נו"ה והבן, אך השאר כולם עטרות ותיקונים כידוע, ושאר השבטים נתחלקו לפי חילוקים אחרים השייכים לסוד הד' אמהות שנס הוא תיקון פרטי, ואין כאן מקום להאריך בזה

ונחזור לענין האורח הזה. הנה כבר שמעת שיש ב' דרכים, הדרך הנמצא בסדר הבריאה, והאורח אשר יכולים הצדיקים לפתוח לפי תיקוניהם שכשנשלם צדיק א' בכל תרי"ג חלקי נשמתו אז נמצא אורח א' פתוח, ושורש הכל בזה האורחא כנ"ל. ונאמר עתה מהו ענין הדרך העומד לפי סדר הבריאה, ומהו האורח המתחדש, ותראה בזה סודות גדולות. הנה כתיב והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ודע כי יש אור ויש נוגה, והאור הוא עצמות האור, והנוגה הוא הבהקת האור. והנה הקליפות הם ד' המוזכרות בזה הפסוק, וכבר נתפרש ענין זה בס"א

ואפרש עתה ענין הנוגה הזה. הנה במאמר בריש הורמנותא דמלכא אמר וז"ל אוירא דילי' לא אתיידע וכו', וכבר נתפרש הענין הזה במ"א היטב. ואומר לך עתה בקיצור מה שצריך לענין זה, והנה גם בענין יהי אור אמרו שאוי"ר נעשה או"ר, וכל הדברים האלו באמת הם סודות עמוקים. ודע כי א"ש מי"ם רו"ח הם סוד הס"ד די"ן רחמי"ם, והרוח הוא באוי"ר בסוד אמ"ש כמ"ש בס' יצירה. והנה תחלת הכל נעשה הצמצום ונתפשט בו הקו, וסודם חסד ודין בחיבור א' שהם רחמים ממש. והבן היטב, כי הא"ס ית' מחברם וז"ס הרחמים. ותבין שלפי דרך זה הרחמים הוא למעלה מחסד ודין כי הם אינם אלא הפרט שלו אלא שהוא מתפשט לחבר בכל מקום למעלה ולמטה, וה"ס דעת ות"ת כי לפעמים אנו חושבין אותו למעלה ולפעמים למטה, אך עד שיהי' הכל בחיבור א' נקרא אויר דקיק דלא אתפס, וסוד הענין כי סוד הקו שה"ס הארה הוא האור שבזה האויר, וסוד הצמצום הוא הי' שבזה האויר והוא כי אז הארה שולטת על הדין הנכלל בצמצום ואז הדין נבלע בתוך הארה כמו י' אחת סתומה ועד שהוא כן אינו נתפס וזה הכל מה שהוא קודם עשיית הכלים וכדי להעשות הכלים נעשה אור י' והוא שבחי' הצמצום נתפשט לבדו ואז נעשה הכלי ואז נתפרשו החסד והדין לפעול כ"א לפי עצמו, והחסד עושה הפנימיות בסוד אור, והדין עושה הכלי בסוד י', ואז מתגלים הדברים כי האור נגבל בתוך הכלי ומושג על ידו. והנה כ"ז נמשך בהמשך המדרגות עד שמן הדין יוצאת הס"א ואז נשארת כל הקדושה בסוד חסד, והס"א היא סוף הדין, וה"ס חשך ולא אור כי הנה מיד שהאור והי' נתפרשו כ"א לפי הראוי להם אז נאמר מיד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כי מה שהחסד והדין היו כלולים בסוד אוי"ר עתה נבדלו כ"א לעצמו, ונקרא הי' חשך בסוד הדין וסוף הבל הוא חשך ולא אור שהיא הס"א. והנה ע"כ, פי' עד דעת דעתיק המתלבש בא"א עדיין נמשך בחי' האוי"ר ולכן הוא נקרא אוירא, אבל מכאן ולהלאה מתחילין הדברים להתפשט בסוד י' אור. וזה הענין נראה בפלגותא דשערי ששם השערות מתחלקין מן האמצע אל הצדדין. ואע"פ שאמרנו לית שמאלא בעתיקא, הנה הענין הוא שאין הדין פועל שם כי הוא אדרבא חוזר לחסד אבל זה אינו כללות החסד והדין בחיבור א' כמו בסוד אוי"ר אלא אדרבא הוא לפי התפשטות הפעולה בסוד אוירא, **(צ"ע.)** אלא שהוא אפי' שתתפרש תהי' נתקנת בכח האור ואדרבה הדרגה היא זו להגיע אח"כ אל פעולת האור י' ממש במקומו ותהיה מופרשת מן השורש והבן היטב. והנה מן הי' הזאת בסופה יוצאת הס"א והענין הוא כי גם הס"א יוצאת משורש הקדושה, וסדר יציאתה כך הוא, הנה נשתלשלו המדרגות זו מזו וכל מדרגה שיורדת מתעבית יותר, והיינו כי כח הצמצום מתגבר בה יותר עד שמגיע למדרגה האחרונה שאפשר להמצא במדרגות של המאורות, ולפי מה שיורדין המאורות כך הם מוציאים ענפים ותולדות לפי