אדיר במרום קי

ואשלים לפרש לך עתה מה שהתחלתי למעלה ענין כלא אתחריב בתריסר שעתי וכו'. כי הנה יש להבין דבר א' שקשה בענין הו' אלפין שנה, כי הי' נראה שהי' די להחריב העולם שיחרב הכל ברגע א' ואז סוד יבנה כלו באותו הזמן שירצה המאציל אבל למה צריך אלף שנה, וא"ת שצריך להעביר צורת כל ההנהגה הזמנית כמ"ש למעלה שע"כ צריך הפרטיות של אלף שנים הנה יקשה כ"א לפרט אנו מכוונים הי' ראוי להיות ששת אלפים חרוב להעביר כל הנעשה בששה אלפים. וגם צריך להבין עוד דבר א', והוא כי מדברי הרשב"י זללה"ה אלו הימים של שיתא אלפי שנין אינן נחשבין רק לי"ב שעות כי (ת"ק) **(אצ"ל כל אחד.)** מהם נחשב לחצי יום, וזהו קשה למה לא נחשוב שעות הלילה נ"כ והרי כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א'. אך סוד הענין הוא כי ז' תיקונים יש בראש של הא"א והם באין מעתיק כמו שידעת, וי"ג תיקונים דדיקנא בפניו שהם ההנהגה כמ"ש לך כבר. וגם אמרנו שסודם חד"ר ובסוד הזכר, ומזל ונקה הוא בסור הנוקבא המקבלת, וע"כ הז' תיקוני רישא מאירים בדיקנא ו' בי"ב תיקונים בסוד הזכר, והשביעי בי"ג בסוד הנקבה. אך באמת הוא כי עיקר ההנהגה בעולם עכשיו בסוד הי"ב לבד ובסוד זה נעשים שבעת ימים של י"ב שעות לכ"א, והם שבעת אלפים שנה. ופירוש הענין הוא דע כי מזל ונקה מן הי"ב שעות הראשונים הוא הנעשה אלא שהוא נקרא תיקון י"ג לגביהם, אבל אם נחשוב בפרט תיקוני הדיקנא יהיו כ"ד, י"ב בסוד הזכר וי"ב בסוד הנוקבא שהוא מול ונקה. והנה תראה כי לאלף השביעי אנו מזכירין זמן שהוא אלף שנים. ובאמת אחר אלף השביעי אין עוד זמן כלל כי אז הוא הנצחיות, ואע"פ שנזכר איזה פעמים אלף השמיני לאו דוקא אלא ר"ל מה שבא אחר אלף השביעי, והענין כי הז"ת רישא הם השולטין כי הם מעתיק בא"א וכשאחד מהם שולט הנה יעיר בממשלתו כל ההנהגה, אך ההנהגה הראוי' להתעורר היא רק הי"ב תיקונים של הדיקנא לבד, לכך הם שבעה ימים של י"ב שעות לכ"א, כי בשליטת הששה בפ"ע תתעורר ההנהגה הי"ב לפעול לפי השולט עליו, אך ההנהגה יהי' תמיד א', ובשליטת יום הז', ההנהגה עצמה מתחלפת צורת הנהגתה לכן הם י"ב תמיד לא פחות ולא יותר, כי אפי' יום הז' אינו לפי עצמו אלא לפי מה שהוא מתחבר אל האחרים כי הרי הוא מסבב בזמן כל הששה האחרים אבל אין הימים שמונה לכלול גם החידוש שאחר הז' אלפים אלא ז' ימים כי עד שם הכל הוא בי"ב לבד, אך אחר הז' יש בחי' הנהגה אחרת מצד יום הז' במה שאינו מתחבר אל האחרים כלל ונשאר הוא לבדו פועל בבחינתו ולא בבחינת הששה, והיינו במזל ונקה ולא בי"ב הראשונים, ונמצא שהחורבן הוא בתריסר שעתי דהיינו בי"ב תיקונים כמו כל שאר הימים, ובסוד זה הוא אלף שנים דוקא אך החידוש אחר החורבן הוא בסוד מזל ונקה שכולל נ"כ י"ב כנ"ל. אך הוא בדרך אחר בדרך הנצחיות שכל שרשי שיהא אלפי נשארים קבועים לנצח כנ"ל, וזהו תליסר יקים לון ברחמי, ומתחדשין בו כל הששה. ותבין היטב כי יש כאן סוד ב' שבתות שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, כי צריכין ישראל לשמור מה שהי' די לתיקון שלם והן בסוד העטרה של היסוד והנוק' בפ"ע. והבן היטב כי לרמוז סוד זה גם בשבת עצמה יש מואת הבחי' שיהיו ב' שבתות שהם העטרה והנוקבא, אבל עיקר העטרה הפועלת עם הוא"ו. והנה גם אימא מתחברת שם, ואז הם בסוד ג' פעמים שביעי המוזכר בפ' ויכולו, אך העיקר הוא העטרה, אבל אחר החורבן העיקר היא הנוקבא והיא עצמה י"ב בסוד י"ב ראשונים שהיא הי"ג אבל איננה אלא סוד הי"ב, והיינו היא השביעית וכל עצמה היא הו' כי שורש הכל הוא ו', אלא שיש לו ב' זמנים וב' בחי', זמן עצמם והם במדרגה אחת, וזמן העלי' אחר החורבן והם במדרגה יותר עליונה:

ואשלים לפרש לך עתה למה הם י"ב שעות ולא כ"ד שעות, וגם אפרש לך איך יהי