אדיר במרום קב

ענין המ"ם סתומה שהוא האבן שעל פי הבאר ובגלות אין השכינה נמצאת מפני הסיתום הזה. ותראה שמתחיל המזמור יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צ"ר, כי הגאולה היא סוף התיקון לצאת מן הצ"ר הזה שאמרנו, ואמר רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, והוא כי הנשמות הם רעבים מפני שאין יכולין לקבל מי הבאר, ויש מין שפע הנקרא אכילה ויש מין אחר הנקרא שתיה, והנשמות הם רעבים גם צמאים. והנה בהיות הדברים בסיתום, כמו שהמל' מכסה עצמה ומאספת אורה בסוד הסיתום הזה, כך הנפש באדם מאספת כחותיה אליה והיא כמו מתכסית במסך, ולכן העני חשוב כמה, וז"ס תפלה לעני כי יעטוף. ואומר לך איך נעשית תיקון זה הדבר, שה"ס הגומל לחייבים טובות, והוא כי צריך שהחסד יתרבה בסוד ור"ב חס"ד שאז עולה כמנין מנצפ"ך, ואז הפתח המ"ס הסתומה, ובאמת מקום המיתוק הזה הוא במקום גילוי החסדים אשר נקראים ממש ור"ב חס"ד שהחסדים נכפלים כמפורש במקומו, והחסדים האלה המגולים שבנו"ה הם מתפשטים להאיר בב' קוי הנוקבא, ואז הגבורות המתפשטות בקו האמצעי שלה הם נמתקות בכח החסד המתרבה עליהם והמ"ם נפתחת כנ"ל ואז אור יסוד אבא המתגלה מן החזה ולמטה ממתק את הגבורות האלה. וצריך שתדע כי החסדים האלה שבנו"ה נקראים חסדים טובים בסוד גומל חסדים טובים שבברכת אבות, אך סוד גומל ה"ס מזל העליון נוצר חסד שממנו יוצא אבא והאור שלו מתגלה, וזה היסוד דאבא היוצא חוץ מיסוד אימא, וסוד זה הוא גומ"ל שהוא כמנין ג' הויו"ת של מזל נוצר חסד ואח"כ קונ"ה הכל הוא מול ונק"ה המאיר ביסוד אימא, והנה זהו סוד יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, וזה החסד המתגלה בנו"ה הוא ממש המתקן ענין הצ"ר ומה שמתגלה בהוד ממתק יותר כי הוא לשמאל סוד החיצוניות הנזכר, וע"כ אמרו יודו לה' חסדו, וכן לעתיד לבוא שנאמר ועת צרה היא ליעקב בסוד חבלי משיח וממנה יושע בתיקון זה ממש של החסדים הממתקים את המנצפ"ך, ונפלאותיו ה"ס הפלא שהוא יסוד אבא המתגלה, וגם נמשך מן החכמה סתימאה שהיא שורש לאו"א כידוע. ואמר לבני אדם שהם הנו"ה ששם מתגלה כח זה למתק הגבורות, והנה כנגד זה נאמר וירוממוהו בקהל עם וכו', שהוא בסוד המל', ובמושב זקנים יהללוהו שצריך שיהיו ב' זקנים והם כנגד נו"ה המתקנים זה הדבר, והם המקבלים הכח מאבא המתגלה שם וגם מאימא, והנה אז נאמר כי השביע נפש שוקקה בי מתגלית נוקבא בסוד מ"ם פתוחה ואז נאמר וחפץ ה' בידו יצלח, כי בחי' החפץ מתגלה ונמצא בכל המאורות ואז מתעוררת האהבה וממנו התשוקה עד סוף היחוד ששם השביע נפש שוקקה ואז נפש רעבה מלא טוב, הנפשות המקבלות משם, והרי הבנת ענין האהבה והתשוקה. והנה התאוה ה"ס התשוקה, אלא שהאורות שיש בהם כח הזה להמשיך האחרים בסוד התשוקה להם נקרא תאוה. ותבין הענין היטב על הפסוק כי תאוה הוא לעינים, כי העינים הם סוד הראי' העומדת להתדבק או מלמעלה למטה בסוד ההשגחה או מלמטה למעלה בסוד הדבקות כמש"כ במ"א, והעינים האלה בהיותם מתדבקים במה שהוא כך בזה הכח של תאוה מיד נמשכים אחר הנראה ההוא בתשוקה שאמרנו, ונמשך מיד ונחמד העץ להשכיל כי כל החלקים פונין אליו. ואומר לך עתה למה באמת הי' כך עץ הדעת, אבל הסוד הוא כי הוא הי' ממש שורש הגוף שבו היו נמצאים אז אדם וחוה, והקדושה היתה מתחזקת כי אע"פ שעדיין לא הי' מתוקן לגמרי אבל לא הי' יכול להרע להגלות כלל כי הלא כך הוצרך לברוא הגוף של אדם וחוה שלא יהי' בו רע גדול אבל הי' להם להאמין לדברי הקב"ה שאסרו, ונמצא שאז הי' טוב למאכל כי כך הי' נראה שיהי' ראוי לפי המצב ההוא וגם שיהי' תאוה כי בהיותו משרשו ממש הי' ממשיך אחריו העינים, והנה עכשיו הבנת ענין התאוה, ותבין אותה בדברי הרשב"י זללה"ה כאן, שהוא נמשך מסוד האזנים, והוא כי אם לא היו שייכות לתיקוני א"א עם