אדיר במרום ק

והענין הוא כי כל עניני הספירות מהלכים תמיד בסוד העשר, וסוף כל דבר הוא מל' שבה נאמר כל הנחלים הולכים אל הים וכו', והוא מקום א' ששם מתייחדים כולם בחבור א' וזהו מה שצריך לתיקון ההנהגה שלא ישפיעו השרשים איש לעברו אלא כולם במל' שהיא מאנא דכולא והיא למטה וזהו התמימות הנמצא בכל עניני המאורות בסוד המל' המתממת. אבל בכאן נוסף עוד ענין אחר שלא יש אפי' החילוק של אריך וקצר ובינוני, וע"כ אמר [כולי' בשיקולא לא נפיק נימא מנימא] שהם ב' דברים ההשואה והתמימות, וזה נמשך מן האזנים היינו שזה מתחזק בכל השערות בחוזק נוסף ופרטי מכח האזנים כנ"ל, ועוד נוסף ענין אחר והוא תיקונא שלים

ואפרש לך עתה סודו, הנה כתיב מעות לא יכול לתקן וחסרון לא יוכל להמנות, והענין כי לס"א יש שני שרשים, א' מסוד השבירה וב' מסוד מיעוט הירח, ופירוש הענין, הנה כיון שנשברו הכלים אז נעשה הבירור לצורך התיקון ומכל הספירות נדחה מה שנדחה שלא נראה לעמוד בקדושה ויצא הס"א, אך זה אינו נותן לה אלא המציאות שלה לבד, וא"כ לא הי' צריך להיות לה תוספת ושינוי אלא היא בריאה א' מסודרת בסדרה לעמוד שם בחק הבריאה, אך יען רצה המאציל ב"ה לצורך הבחירה שיהי' בה שינוי ושליטה, נעשה ענין מיעוט הירח, כי בהעשות הנוקבא שהיתה ראוי' להיות פב"פ עם ז"א בסוד שני המאורות הגדולים, נולד קטרוג של הס"א שנתעוררה, והוא כי באמת לא נתקנה המל' היטב להיותה בסוד שם ב"ן שהוא השבירה והוא לא נשלם תיקונו ומכה זה לא היתה יכולה להיות שוה עם ז"א שה"ס א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואז נתמעטה, ובמיעוט זה ניתן כח לס"א להתפשט יותר ממציאותה הראשון, וסוד הענין אמלאה החרבה, והענין כי הנה אז לא נתמלאה הס"א מן חורבן המל', כי הט' ספירות שהם תוספת במל' כמבואר במ"א לא נטלו ממנה אבל נכנסו בתוך ז"א, אך אז קבלה הכנה שכאשר יחטאו בני אדם אז יהי' כך שתתמלא החרבה מהורבנה, והבן היטב סדר הענינים איך הכין המאציל ב"ה שורש לכל חקות ההנהגה. והנה על מציאות הס"א מסוד השבירה נאמר מעות לא יוכל לתקן, ולמציאות התפשטות הס"א מכח מיעוט הירח נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, שהוא ממש גריעו דסיהרא, וסוד הענין הוא לכי ומעטי א"ע, שאין האורות מאירין בכל כחם שיש בהם אלא נעלם כחם ואינם מאירים אלא בחלק קטן שבהם. וזהו תמיד ענין כל הפגמים שכשהס"א אוחזת ומקטרגת מתעלם האור בסוד הסתר אסתיר פני וזהו למטה. והנה כשאין הס"א יכולה להסתיר האורות האלה אז נקראים האורות שלמים, והסוד ויבוא יעקב שלם, כי הלא הנה לא הניעהו החסרון מה שהשתדלה הס"א לעשות בו, והנה למעלה בא"א אין החסרון מגיע אלא אדרבה שם עומד הכל בסוד השלמות של המאורות עד שכשהוא מתעורר אדרבא הוא משלים החסרון שלמטה כיון שבו לא הגיע החסרון, וסוד הענין הוא והי' אור הלבנה כאור החמה, שהוא לעתיד לבוא כשיתעורר א"א כי לא יהי' עוד חסרון כי החסרון נמשך מלמטה אבל מלמעלה איננו כך לכן כשיתעורר הא"א משלים גם החסרון מלמטה

ואמר תיקונא יאה תיקונא שפירא וכבר פירשתי לך למעלה מהו ענין יאה ושפירא, אך למעלה אמרו על הסדר הראשון שיש בא"א מצד תיקונו וכאן מדבר על הנמשך מן האוזן והוא מה שיתעורר לצורך התחתונים כנ"ל. ואמר עוד וז"ל תאיב למחמי וכו', ואפרש לך עתה ענין התאוה, כי יש אהבה ויש תאוה וחמדה שכולם קרובים בענינם זה לזה, אך באמת כל אחד מורה דבר בפ"ע וכן כתיב בענין עץ הדעת כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, שצריך שתדע כי המאורות הם באהבה זה לזה. ופירוש הדבר כי כל המאורות אע"פ שהם כ"א הארה בפ"ע לפעולה פרטית הם רודפים זא"ז ויש קשר ושייכות קורבה ביניהם תמיד עד שכל הדברים